5. אמונה

בבסיס התודעה שלך שוכנת אמונה. נאמר: «כפי אמונתו כן יינתן לו». אך אין זו האמונה עליה אנו מדברים כאשר אנו חושבים על דת או על אלוהים (ודברים שונים הם, דרך אגב). כלומר, אין זו אמונה עיוורת שעליה אנו אומרים: עלינו להאמין במשהו בהיעדר דעת, וכאשר אנו רוכשים ידע, שוב אין לנו צורך באמונה. לא, אנו מדברים על האמונה כשלעצמה, על אמונות שורשיות, שכנועים יציבים בתת-המודע הקודמים לכל ידע. על אמונה הקובעת את חוקי היסוד של המציאות שלנו. וכאן חשוב להבין שכולנו, אולי מבלי להבחין בכך בעצמנו, מאמינים במשהו.

יש המאמין במדע, בכך שהאדם אינו אלא חיה מפותחת; יש המאמין בדוגמות דתיות, ב«סבא על ענן המנהל את הכול»; יש המאמין בכוחה של השפעה מאגית… אך רוב בני האדם, מבלי לתת על כך דין וחשבון, פשוט מאמינים שהעולם הוא כפי שהוא, כפי שאנו רואים, חשים ומודדים אותו, וכי הוא קיים ללא תלות בנו, ללא תלות במה שאנו חושבים עליו או יודעים עליו – הוא פשוט קיים. וכאשר לא נהיה עוד, הוא יוסיף להיות בדיוק כפי שהיה, רק שאנו לא נהיה בו. זה מכונה «מציאות אובייקטיבית». אך אין הדבר כך לאמיתו, זוהי רק אמונה שכזו, שכנוע עמוק שנקלט שלא במודע בילדות והושרש מכוח ההרגל; רוב האנשים פשוט מאמינים ב«מציאות אובייקטיבית» זו, ממש כפי שיש המאמין ב«סבא על ענן». אך העניין הוא,

שהנוסחה «כפי אמונתך – כן יהיה לך» פועלת בכל מקרה: במה שאתה מאמין, זאת אתה מקבל. כל אמונה, כמו כל אמת, מאששת את עצמה באמצעות עובדות המציאות החיצונית. כל אמונה שהיא.

ברמה הבסיסית, המציאות שלנו מהווה, כפי שאומרים הפיזיקאים, מרק קוונטי, כלומר «בליל» של כל האפשרויות של המציאות, ורק תבנית התפיסה שלנו, האופן שבו אנו מתבוננים בעולמנו, דרך איזו פריזמה (של אמונות והשקפות) אנו תופסים אותו, היא שקובעת את האפשרות המסוימת של המציאות אותה אנו חווים. אכן, לאפשרויות אלו יש הסתברויות שונות להתממשות. אך כפי שמלמדת אותנו התפיסה הקוונטית QBism (קיוביזם), «במציאות שלך מתרחש בסבירות הגבוהה ביותר מה שאתה מאמין בו (בטוח בו) עד כדי כך שאתה מוכן להמר עליו בכספך». במציאות שלך מתרחש מה שאתה מאמין בו, «איש איש לפי אמונתו», והעובדות והידע המארגן אותן אינם אלא תולדות הצפות מתוך המרק הקוונטי של הממשות החומרית על פי תבנית אמונתנו.

במילים אחרות, אתה תמשיך ללא הרף לחפש ולמצוא שלא במודע אישושים דווקא למה שאתה מאמין בו. השאלה, שוב, היא רק האם אמונתך, האם השקפותיך, מביאות אותך לידי אושר? ייתכן שבתחילה קלטת את אמונותיך שלא מדעת – מאימא ומאבא, מן המחנכים והמורים, מסביבתך כולה, אך כעת ביכולתך לבצע בחירה מודעת. להתבונן בעין ביקורתית בפירות אשר

אתה מפיק מאמונותיך ומשכנועיך הנוכחיים ו–מעתה באופן מודע–לבחור במה שאתה באמת חפץ להאמין בו. בחירת האמונה פירושה בחירת המציאות והחוקים שלפיהם היא פועלת.

הבוחר להאמין ב«מציאות אובייקטיבית» כפוף אוטומטית לחוקיה של מציאות זו: מוגבלות המשאבים, הצורך להילחם עליהם, חוקי התחרות שבהם ההישרדות לעולם תעמוד מעל למוסר, לאתיקה, לאהבה ולצדק. החזק שורד. אך תמיד יימצא מי שחזק עוד יותר, ומי שכבול בפחות מגבלות מוסריות ואתיות. אך בסופו של דבר גם הוא יובס – מול היריב החזק מכול – המוות הבלתי נמנע. במציאות זו ישנה רק ערובה אחת – ערובה להפסד, ערובה למוות כסיום טבעי. וכל עוד אתה צועד בהתמדה אל הסוף שנקבע מראש, נגזר עליך לסבול, לפחד ולא לאהוב. או לחיות על «משככי כאבים», בניסיון להסיח את דעתך מכאב הפחדים והאכזבות – באוכל, במין, בבידור, בספורט, במשחקים מלאכותיים, בסדנאות ובאימונים שונים, בסמים, באלכוהול…

וזה «אובייקטיבי». שהרי ב«מציאות האובייקטיבית» קיימים גורמים חיצוניים כה רבים שאינם תלויים בך, עד כי אדם נבון, אם הוא מאמין ב«ממשות חומרית אובייקטיבית הקיימת במנותק ממנו», פשוט מחויב לחוש פחד וחרדה מתמדת עקב חוסר היכולת לשלוט בכולם. במציאות שכזו, מעצם הגדרתה, שולט הפחד. אך

האדם אינו יכול לחיות בפחד נצחי, הדבר סותר את טבעו האמיתי. וכך אין לו ברירה אלא להסיח את דעתו בדבר מה…

ורבים נמלטים מפחד וסבל אלה «אל אלוהים», אל אל אשר ממש כמו «המציאות האובייקטיבית» קיים בנפרד ממך – מעין «סבא על ענן שמנהל את העניינים». אך זהו כמו «השוטר הרע» ו«השוטר הטוב». «אותה הגברת בשינוי אדרת». כעת יהיה עליך לפחד ממנו. ולברר ללא הרף מה הוא דורש ממך. וכאן מופיעים איגרגורים דתיים וישויות רבות המבקשות להיזון מאנרגיית האמונה של בני האדם. שכן האמונה היא מקור חיים, האמונה היא ערוץ שדרכו מועברת אנרגיה למה שאתה מאמין בו. ובין אם אתה מאמין באלוהים, במדע, במלחמת עולם שלישית או בנשיא שיושיע את כולם, אין לזה משמעות של ממש. אתה מעביר מרצונך את אנרגיית החיים שלך למשהו שמחוצה לך.

אין זה אומר שאלוהים אינו קיים. אלוהים קיים. אלוהים קיים כפוטנציאל העליון ביותר של הכול, של כל היש, של כל מה שהיה, הווה ויהיה, ובה בעת כמקורו. ובכל הזמנים היו אנשים שהקדישו את עצמם לשירות הפוטנציאל העליון הזה של האנושות ושל החיים בכללותם, בהגדירם את הפוטנציאל העליון הזה כאהבה ללא תנאי, כחיי נצח שניצחו את המוות, כתבונה עליונה, כחכמה עליונה, כעוצמה עליונה וכרצון עליון, כסיבה עליונה וכמקור הכול, ולבסוף, כמשיכה עליונה

במובן הכולל ביותר. אנשים אלה, שהקדישו את עצמם לשירות הפוטנציאל העליון הזה, כונו קדושים. ואנשים אלו כוננו קשר על-זמני ועל-דתי משלהם עם אותו פוטנציאל עליון, ובשירותם ובאמונתם העשירו את כל תכונותיו או תכונה מסוימת מתוכן: יש שחישל את הרצון (בעמדו בתפילה במשך 40 שנה על עמוד או על סלע), יש שחישל את עוצמת השליטה בחומר בכוח האמונה («ואם תהיה לכם אמונה כגרגיר חרדל, תאמרו להר הזה העתק מזה שמה והועתק»), יש שקנה חכמה, בהעצימו את התבונה וברוממו אותה אל הרוח, אל הרוח כצורת התודעה העליונה. יש שאימן את השכל במשמעת. יש שטיפח חירות מפחדים וממגבלות הגוף, מתלות גופנית. יש ששיכלל את הגוף. יש שהרחיב את מרחבי הנפש. יש שחישל את האנרגיה. יש שקנה אהבה.

כן, גם זו אמונה. אך אמונה זו, המוקדשת לשלם, ליש האחד והבלתי ניתן לחלוקה, אשר בכל הדורות כוננה מגע חי משלה עם אלוהים חי ועל-זמני, והפקידה את הישגיה באוצר הרוח האחד – אמונה זו, אמונה חיה, בראה את הפוטנציאל העליון ביותר שלנו ושלכם, שאליו יזכה בבוא היום לגשת כל החפץ בכך; ולא בזכות מעשיו שלו, אלא בחסד עליון השזור ממסירות הנפש המצטברת של אותם קדושים, אשר לאורך כל תולדות האנושות התגבשה לצלם אלוהים האחד ואהבתו אלינו, חסדו כאב-אם האחד שלנו אל ילדיו.

ואמונה זו, מכוח היותה כוללת-כול, יוצרת מציאות קולקטיבית של הפוטנציאל העליון, מציאות קולקטיבית של גן עדן.

כל אחד מאותם אנשים השתמש בחולשותיו, במגבלותיו, כנקודת זינוק, והעצים את כוח האמונה ואת כוח הרצון (והרצונות חשובים עד מאוד, כפי שניווכח בפרק הבא), מבלי להסב פנים מחולשותיו ומפחדיו ומבלי לנסות להישכח ב«משככי כאבים» כשאר בני האדם, אלא בהביטו בהם נכוחה ומתוך ביצוע יומיומי של מעשה גבורה של פריצת הגבולות הללו, בהקדישו את פירות הגבורה לא לעצמו בלבד, כי אם לאנושות כולה, לפוטנציאל העליון שלה, למה שאנו מכנים אלוהים האחד, אב-אם האחד, הרוח האחת, מתוך הבנה שכל אותן מידות עליונות יגיעו למסה הקריטית שלהן לא עתה, לא ברגע זה ממש, אלא בעתיד («בעולם הבא»), בתוך תודעה חדשה מבחינה איכותית, אשר תכיר יום אחד בעצמה כסיבת הכול. בתודעת הבורא.

והנה, עתיד זה הגיע. «יום אחד» הוא עכשיו.

אתה תשאל, מדוע אי אפשר פשוט להאמין בעצמך? אפשר. אך השווה: אמונה בעצמך כישות נפרדת ובודדת, לעומת אמונה בעצמך כהתגלמות ייחודית של אלוהים האחד, של החיים האחדים, אשר הגשימו את הפוטנציאל העליון שלהם וממשיכים להרחיבו בכל רגע באמצעות כל התגלמויותיהם

הייחודיות, שבהן כל ילד של אלוהים, כל בורא של המציאות שלו, ממשיך בכל רגע לפתח את הכישרונות והמתנות שקיבל מרוח האב-אם האחת, בהעלותו את תרומתו היומיומית להגדלת הפוטנציאל העליון הזה, ומקבל בתמורה לעצמו גרסה מחודשת של הפוטנציאל העליון האחד, אשר נהגה וטופח על ידי כל הילדים והאיברים של הגוף האחד בכל רגע של העכשיו האחד.

הודה נא, אמונה בעצמך כנושא תודעה נפרד, המוגבל בניסיונו שלו, לעומת אמונה בעצמך כהתגלמות ייחודית של אלוהים האחד, הקולט בתוכו את הפוטנציאל העליון האחד של התודעה העל-זמנית האחת שטופחה בידי האנושות כולה – דברים שונים הם בתכלית.

אם כן, כיצד להאמין בעצמך, בעצמך כבורא המציאות שלך, לא בנפרד מן השלם, אלא כאלוהים וכילד אהוב, כהתגלמות ייחודית של אלוהים האחד בצורתך האנושית הייחודית?

שהרי האמונה קשורה קשר הדוק ברצונות. אנו מאמינים במה שאנו רוצים להאמין בו. ולהיפך: רצונותינו נקבעים על פי אמונותינו. הבה נבין ונעמיק בכוח מחייה החיים של רצונותיך.