4. דרכי תפיסת המציאות

בעולם הקוונטי, עד לרגע ההתבוננות, הכול מתקיים בסופרפוזיציה (קיום בו-זמני) של כל מצבי המציאות האפשריים. מצב תודעתו של הצופה ברגע ההתבוננות קובע את אותה אפשרות של המציאות שאותה הצופה תופס ברגע זה. אם ישתנה מצב תודעתו, ישתנה אופן התפיסה, ותשתנה גם המציאות הנתפסת על ידו.

במילים אחרות, ברגע שבו האדם מכוון את תשומת לבו למקום כלשהו, באותו רגע ממש הוא קולט מתוך כל כאוס המגוון הקוונטי את אותו סדר, את אותה תמונת מציאות התואמת ברגע זה את אופן (תבנית) תפיסת המציאות שלו.

כלומר, אופן תפיסת המציאות = אופן בריאת המציאות. משמעות הדבר היא: כפי שאופן תפיסת המציאות שלנו מתעצב (התבניות שלנו), כך אנו מתבוננים במציאות סביבנו (בריאות, מערכות יחסים, מעמד, כסף, אנשים, אירועים). אנו ממש שולים מתוך המרק הקוונטי בדיוק גרסה כזו של מציאות, תסריט כזה של התפתחות אירועים, תמונת עולם שכזו.

כברירת מחדל, הוטמעה בנו תבנית תפיסה של מציאות אובייקטיבית המתקיימת ללא תלות בנו. בשינוי אופן התפיסה, אנו משנים את כל הקשר חיינו: תסריט האירועים משתנה,

אירועים בלתי צפויים מתחילים להתרחש, אנשים מתנהגים אחרת. קיימים אופנים רבים לתפיסת המציאות, אך ניתן לציין ארבעה נפוצים ביותר.

1. מציאות אובייקטיבית – כאשר אנו מאמינים שהמציאות קיימת בנפרד, ללא תלות בנו, כלומר באופן אובייקטיבי, ואנו נאלצים להסתגל לאירועים חיצוניים, להיאבק על הישרדות, להתחרות וכו'. זהו אופן תפיסת המציאות המוכר למרבית האנשים, ובחנו אותו בפירוט לעיל.

2. דתי – כאשר הכול מונהג בידי כוח עליון חיצוני ונפרד מן האדם (״סבא על ענן״), ועל האדם לשמור על חוקים ודוגמות שנקבעו, כדי להגיע לאחר המוות למקום מיתי כלשהו המכונה ״גן עדן״. זוהי אמונה שכזו, תבנית תפיסה. אך תבנית התפיסה כשלעצמה אינה מבטיחה שהאדם יגיע לגן עדן; תבנית התפיסה אינה חלה כלל על מה שיהיה עם האדם לאחר מותו, היא קובעת את מה שהאדם חווה בחייו.

3. מאגי – כאשר האדם שואף להשפיע באופן נקודתי על המציאות בעזרת חפצים וטקסים מאגיים, וכן בעזרת כוחות ואנרגיות מעולם הנסתר הנוטים לו חסד – כמו

מכשף או שמאן), ונאלץ בדרכים שונות להשיג אנרגיה מבחוץ כדי להשיג את המבוקש.

4. תודעת הבורא / קבלת הסיבה בעצמך – כאשר אינך מטיל את האחריות למתרחש עמך על איש ועל דבר, לא על כוחות חיצוניים כלשהם ולא על נסיבות אובייקטיביות, אלא מקבל את האחריות על עצמך, ומחפש את הסיבה לכל המתרחש בעצמך ורק בעצמך (בתבנית התפיסה שלך, בפרט). אדם המודע לעצמו כבורא בוחר באמונה שתודעתו אלוהית כשלעצמה, התודעה היא היא אלוהים, והמציאות החיצונית היא יצירתו והמשכו.

מציאות אובייקטיבית דתי מאגי תודעת הבורא

אמונות בכוחות חיצוניים ובנסיבות אובייקטיביות בכוח עליון הקיים בנפרד כ״סבא על ענן״ בכוח המאגיה ובברית עם כוחות טבע וכוחות נסתרים באל-הבורא בתוכך ערך נוחות והצלחה חיצונית צדקנות וגמול בעולם הבא כוח המכשף אהבה ללא תנאי ושליטה עצמית

אסטרטגיה פחות כאב וסבל להגיע לגן עדן להשפיע באופן נקודתי על המציאות לנהל באמצעות התודעה

אופן הפעולה להסתגל / להתאים את עצמך / להיאבק לא לחטוא / לשמור מצוות ונורמות דתיות לקבל מידע ואנרגיה מערוצים שונים לחפש את הסיבה בעצמך, לברוא במודעות מתוך קבלת אחריות על מצב תודעתך

כלים כסף, שררה, מעמד, שליטה, מחויבויות הדדיות, הידברות, הסתגלות, מניפולציות, שקר, פחד, הגנה, תוקפנות תפילות, קיום טקסים, ביקורים בבית תפילה, ״מעשים טובים״ ו״מעשים נאים״ טקסים, חומרים פסיכואקטיביים, מדיטציות, תרגולים וטקסים מיסטיים טכנולוגיית האהבה, מיומנויות של שליטה עצמית, כלים לניהול התודעה

שני אופני תפיסת המציאות הראשונים – האמונה במציאות אובייקטיבית והאופן הדתי – ניתנים במהותם לאיחוד תחת הקטגוריה של תודעת קורבן/צרכן. ללא תלות במקור בעיותיו ומנעמיו, האדם רואה אותם מחוצה לו, ועל כן אינו מסוגל להשפיע עליהם באופן מהותי. להלן טבלת השוואה של שני אופני תפיסת מציאות קוטביים על ציר האבולוציה של התודעה – מתודעת קורבן/צרכן אל תודעת הבורא (אדם-אלוהי).

*תודעה = אמונות, רצונות, רגשות, מחשבות קורבן / צרכן בורא (אדם-אלוהי)

● הסיבה בעולם החיצון. ● הסיבה בי. ● נפרדות מן המקור ומן העולם. ● אחדות עם המקור ועם המציאות שאתה בורא בתודעתך. ● התנערות מאחריות על יצירתך. ● קבלת אחריות מלאה על מצבך, חייך והמציאות.

יסודות בסיסיים: פחדים, מאבק והסתגלות, חוסר יכולת שליטה, תודעה דואלית - שכל (רע/טוב, שפלות/גדלות, רוע/טוב), מקורות עונג חיצוניים (צרכן) והגנות חיצוניות מפני כאב (קורבן), נפרדות מן המציאות, נפרדות מאלוהים. יסודות בסיסיים: עוצמה, אמת פנימית, אהבה, שלמות התודעה, תודעה משולשת של הרוח (בכל דילמה קיים שלישי חדש), המקור בפנים, אלוהים בפנים, גן העדן בפנים, ״מלכות האלוהים בקרבכם היא״, אתה – אל של המציאות שלך, מלך של ממלכתך, תפיסת הכאב (הסבל) כאיתות, כמשוב מן המציאות הנבראת על ידך, התמרת הכאב לאהבה.

רגשות אופייניים: עלבון, אשמה, בושה, כעס, פחד, רוגז, קנאה, חמדנות, תאווה, חשדנות, דכדוך, אדישות, ייאוש, דיכאון, חוסר אונים, תחושת חוסר משמעות, חיפוש שעשוע בבידור חיצוני. רגשות אופייניים: תחושת עוצמה, עצמאיות מלאה, שלמות, שלווה עמוקה, אהבה, אושר עילאי, חסד, התעלות, שמחה, צהלה, עניין, רטט הנשמה, התלהבות המשחק, אש החיים.

אופן האינטראקציה עם הסביבה: הידברות, מחויבויות הדדיות, מניפולציות, שליטה, דיכוי, ביקורת / אי-קבלת ביקורת, תוקפנות והגנה, רצון להיות מומחה, חלוקת עצות, האדרה עצמית על חשבון אחרים, התרפסות, חנופה, תועלתנות, חיפוש צדק / אשמים, השמדת מתנגדים / אויבים, מאבק, נפרדות. אופן האינטראקציה עם הסביבה: אהבה והכרת תודה, ראיית השתקפותך / המשכך בכל דבר, קבלה, יצירה משותפת, שמחה משותפת, כבוד לניסיונם של אחרים, הכרה בבורא שבזולת, מודעות לצדק העליון – כל אדם הוא בורא של מציאותו וקוצר את פירות יצירתו, אהבה וחמלה כלפי האויב – האויב חדל מלהיות אויב, אמונה בשלמות כל המתרחש, אחדות עם כל היש.

ובכן, הקומות העיקריות של תודעתך, שמהן נבנית המציאות שלך, הן: אמונה, רצונות, רגשות, מחשבות.

הבה נעצור ונתבונן בארכיטקטורת התודעה בהרחבה.