38. סעד

1סאד (צ).(שבועה) בקוראן אשר מלא בהזכרה

2כי אלה אשר כפרו ממשיכים בעקשנות רבה ובמחלוקת

3כמה דורות לפניהם הכחדנו מאלה שקראו אלינו רק לאחר שלא היה להם מנוס מכך

4והם תמהו שבא אליהם מזהיר מקרבם, ואמרו הכופרים, זה קוסם שקיו

5העושה מכל האלים אלוה אחד? דבר מוזר הוא

6ויצאו מנהיגיהם ואמרו: “המשיכו להחזיק באליליכם, כי זאת היא קנוניה

7לא שמענו על דבר כזה באמונה הישנה, ואין זאת אלא המצאה שקרית

8ההורדה רק אליו ההזהרה מבין כולנו? אכן, הם מפקפקים בהזהרה שלי, אך הם טרם טעמו את עונשי

9האם בידיהם האוצרות של רחמי ריבונך העזוז והמעניק בשפע

10או האם להם מלכות השמים והארץ ואשר ביניהם? אם כן, שיטפסו באמצעים (אל השמיים)

11הגדוד אשר שם, יסבול מהתבוסה

12לפניהם כבר הכחישו את האזהרות בני עמו של נוח ובני עאד ופרעה בעל הכוח האדיר

13ובני ת'מוד ובני עמו של לוט, ואנשי אל- איכה (עם שועייב), אלה הם המחנות (עובדי האלילים)

14כל אלה התייחסו לשליחים כמו אל שקרנים, ולכן העונש בא עליהם בצדק

15לא נותר להם אלא לחכות לתרועה אחת בשופר, תרועה אחת אשר מועדה לא יידחה אפילו ברגע אחד

16ואמרו: “ריבוננו, זרז למעננו את גורלנו, לפני יום הדין”

17התאזר בסבלנות כלפי דבריהם, וזכור את עבדנו דוד איש החיל ובעל התרסה הכנה

18אנחנו הכנענו את ההרים להצטרף אליו (אל דוד) ולשבח אותנו בזריחה ובשקיעה

19והציפורים, בלהקותיהן, כולם פונים אליו (לאללה)

20ואת מלכותו חיזקנו ונתנו לו את החכמה ואת כישרון ההבחנה והשיפוט

21האם שמעת על מקרה שני היריבים שטיפסו מעל גדר מקום עבודתו (של דוד)

22וכאשר הם נכנסו, הוא נבהל מפניהם. הם אמרו: אל תפחד! שני יריבים אנו, אחד מאתנו התנכל לרעהו. שפוט בינינו בצדק ובלי משוא-פנים, והדריכנו לדרך הישר

23זה אחי אשר לו תשעים ותשע כבשות ולי כבשה אחת, והוא אמר לי: “אני רוצה שתיתן לי אותה. ולחץ עליי מאוד בדיבור”

24אמר: “אכן הוא קיפח אותך בבקשו לצרף את כבשתך אל כבשותיו. הן, השותפים מרבים להתנכל זה לזה, אך לא אלה אשר האמינו ועשו את הטוב, ואולם הם מעטים.” לבסוף הבין דוד כי רק לנסותו ביקשנו. אז ביקש את סליחת ריבונו ונפל אפיים ארצה והתחרט בכנות

25לכן סלחנו לו, ואכן לו אצלנו קירבה מובטחת, ומקום טוב לחזור אליו

26הוי דוד! עשינו אותך מושל בארץ. שפוט בין האנשים בצדק, ואל תלך אחרי התאווה, פן תתעה אותך מדרכו של אללה, כי אלה התועים מדרכו של אללה, להם עונש כבד משום שהם שכחו את יום החשבון

27לא לשווא בראנו את השמים ואת הארץ ואת כל אשר ביניהם. זאת מחשבת אלה אשר כפרו, אך אבוי לאלה אשר כפרו מעונשה של האש (של הגיהינום)

28האם נשווה את המאמינים עושי הטוב למשחיתים בארץ? או את היראים לרשעים

29זה הוא ספר אשר הורדנו אליך, מבורך, למען יתבוננו באותותיו אלה אשר בינה להם, ויוזהרו

30והענקנו לדוד את שלמה, והוא היה משרת נאמן אשר כל הזמן ביקש סליחה

31לפנות ערב חלפו על פניו הסוסים קלי הרגליים בדהירה

32הוא אמר: “אכן, הנחתי את אהבת הדברים הטובים מעל זכר ריבוני, עד אשר הסתתרה השמש מאחורי חוצץ”

33והוא המשיך ואמר: “השיבו אותם (את הסוסים) אליי”, ואז הוא היכה את צוואריהם ואת שוקיהם

34וכבר העמדנו את שלמה בניסיון, כאשר הושבנו על כס מלכתו גוף, ואז הוא פנה אלינו

35הוא אמר: “ריבוני! סלח לי ותן לי מלוכה אשר לא תהיה (כמוה) לאיש אחרי. כי אתה המעניק רב החסד”

36ואז העמדנו לרשותו את הרוח שתמהר בפקודתו מיד לכל אשר יצווה

37ואת השדים אשר מהם הבנאים והצוללים

38ואחרים הכבולים בשלשלות

39זאת מתנתנו. אז תן או מנע ללא כל התחשבנות

40אכן מובטחת לו קרבה אלינו, מקום טוב לחזור אליו

41וזכרו את עבדנו איוב, כאשר קרא אל ריבונו ואמר: “השטן הנחית עליי אסון ומצוקה”

42(ונענה) “רקע ברגלך, הנה מים קרים לרחצה ולשתייה”

43והחזרנו לו את בני משפחתו והכפלנו אותם כחסד מאתנו ובלקח לבעלי הבינה

44“וקח בידך חבילת עשבים טריים והכה בה, ואל תחלל את שבועתך”. ומצאנו אותו סבלן. איזה עבד נאמן! הוא תמיד מבקש סליחה

45הזכר את עבדינו אברהם, יצחק ויעקוב בעלי הכוח והחזון

46אנחנו בחרנו בהם לתכלית מיוחדת: להפיץ את המסר על העולם הבא

47ואכן, עבורנו הם היו בין המובחרים

48והזכירו את ישמעאל, את אלישע ואת ד'ו אל-כיפל, כולם מן המובחרים

49זה תזכורת, וליראים החזרה הטובה

50אל גני עדן ששעריהם תמיד פתוחים בפניהם

51בתוכם הם ינוחו וייהנו מפירות רבים ומשקאות טעימים

52כשלצדם צנועות מבט אשר כולן באותו הגיל

53כל זה מובטח להם לאחר יום החשבון

54זאת פרנסתנו שלא תחדל לעולם

55ואולם לכופרים מחכה מקום מרבץ רע ומר

56בגיהינום בו ייצלו. מה נורא הוא המשכן הזה

57הם יירשו את זה (את הגיהינום), והם יטעמו משקאות חמים ומוגלתיים

58וסוגים נוספים שכמותם

59ויאמר להם: ״ הנה קבוצה של אנשים הבאים אחריכם, אך לא תהיה להם קבלת פנים, כי אכן גם הם ייצלו באש”

60אמרו: “אבל אתם ארורים, כי אתם הבאתם את העונש הזה עלינו. כמה רע הוא המקום הזה!”

61אמרו: “ריבוננו! הכפל את העונש המר של אלה אשר הביאו אותנו אל האש”

62ואמרו (שוכני גיהינום): “מדוע איננו רואים כאן אנשים אשר חשבנו אותם לרעים

63הלקחנו אותם בזלזול, או שמא נעלמו מעינינו?”

64זהו הצדק: כך יריבו ביניהם יורשי האש

65אמור: “אמנם אני רק מזהיר, שהרי אין אלוה מלבד אללה, האחד, המנצח

66ריבון השמים והארץ וכל אשר ביניהם, העזוז והמרבה לסלוח

67אמור: “זאת היא בשורה מרעישה

68לה אתם מפנים גב”

69אין לי כל ידיעות על דיוני הישיבה של העולם העליון

70כי אני רק מזהיר ומזכיר לפי מה שנגלה לי

71כאשר אמר ריבונך למלאכים: “אכן אני בורא אדם מעפר

72ולאחר שאעשה אותו ואפית בו מרוחי, כבדוהו וסגדו לו”

73ואז סגדו כל המלאכים כולם יחד

74חוץ מאבלים (השטן) שהתנשא והיה מן הכופרים

75אמר: ״ הוי אבליס! מה מנע אותך כי תסגוד לאשר בראתי במו ידי? התגאית, או שבין הנעלים אתה?”

76ואמר (אבליס): “טוב אני ממנו, אותי בראת מאש, ואותו בראת מעפר”

77אמר: ”צא מגן העדן! כי אכן ארור אתה

78ועליך קללתי עד יום הדין”

79אמר (השטן): “ריבוני! תן לי שהות עד יום תחיית המתים”

80אמר ״ הן, אתה תהיה בין המחכים

81עד יום המועד הידוע”

82אמר (השטן): “אני נשבע בעוזך! כי אתעה אותם כולם

83מלבד עבדיך הנאמנים”

84אמר: ״ הן, הצדק, ואת האמת הצדק אגיד

85אמלא את הגיהינום בך ובכל אלה ההולכים בעקבותיך”

86אמור: “איני מבקש מכם גמול על כך ואיני במתיימרים

87אין זה אלא אזכרה לכל העולמים

88ואתם עוד תדעו את הצדק