20. טא-הא

1טא. הא

2לא הורדנו אליך את הקוראן כדי שתסבול

3אלא כתזכורת למי שירא

4זה הורד ממי שברא את הארץ ואת השמים העליונים

5הרחמן על כס המלכות לקח את מקומו

6לו כל אשר בשמים וכל אשר בארץ, וכל מה שמתחת לקרקע

7גם אם תדבר בקול רם או בלחש, הוא שומע הכול, שהוי הוא יודע את הסוו ואף את הנסתו מכל

8אללה, אין עוז אלוה מלבדו, והוא בעל השמות היאים ביותה

9האם הגיע אליך סיפורו של משה

10כאשר הוא ראה אש בועות ואמו לבני משפחתו: “הישארו כאן, כי הבחנתי באש בועות, אולי אביא לכם שלהבת ממנה, או אמצא על-פי האש מי שיווין אותנו”

11בבואו אליה, קרא אליו קול: “הוי, משה

12אני אלוהך! הסר נעליך, כי אתה נמצא בוואדי המקודש (אשר שמו) טווא

13ואני בחרתיך, על כן הקשב למה שיתגלה לך

14אני, הנני אללה, אין עוד אלוה זולתי, אז עבוד אותי, וקיים את התפילה לזכרי

15כי השעה אכן תגיע, ואותה אני מסתיר כדי שתתוגמל כל נפש כאשר עשתה

16לכן, אל יתעה אותך ממנה מי שאינו מאמין בה, ההולך אחרי יצריו, למען לא תאבו

17מה זה אשר בימינן משה?”

18אמו: “זה המקל שעליו אני נשען, ואותו מנעו אני (כדי להאכיל ולכוון את צאני), וכן, אני משתמש בו גם לצרכים אחרים”

19אמו: “הוי, משה, השלך אותו!”

20הוא השליך אותו, והוא הפן לנחש זוחל

21אמו: “אחוז בו ואל תפחד כי נשיב אותו אל מצבו הראשון

22שים את ידך בחיקך, והיא תצא לבנה וללא קמטים, זה אות נוסף

23אנחנו נראה לך מאותותינו הגדולים יותר

24לך אל פרעה, כי הוא חצה את כל הגבולות.”

25אמר משה: “אדוני! הרחב את לבי (באמונה)

26והקל את תפקידי

27והתר את כבידות לשוני

28למען יבינו את דבריי

29ותן לי עוזר מבני משפחתי

30את אהרון אחי

31וחזק אותי בו

32ושתף אותו בשליחותי

33כדי שנרבה לשבח אותך

34ונרבה להזכיר את שמך

35כי אתה המשקיף עלינו והרואה אותנו”

36אמר: “הוי משה, הנה קיבלת את אשר ביקשת”

37וכבר גמלנו לך חסד עוד פעם

38כאשר ציווינו על אמך את אשר ציווינו עליה

39כי שימי את בנך בתיבה, והשליכי אותו לים, והים יטיל אותו לחוף, וייקח אותו אויבי (פרעה) ואויבו. והענקתי לך מאהבתי, למען תגדל תחת פיקוחי

40אחותך הלכה ואמרה, אראה לכם בני משפחה אשר יטפלו בו. וכך החזרנו אותך אל אמך, כדי שהיא תירגע ולא תצטער. אחרי שגדלת הרגת נפש, וחילצנו אותך מן הצרה, והעמדנו אותך בניסיון, ושהיה מספר שנים במדיין, אחר כך באת בזמן המיועד (לשליחות), הוי, משה

41אני בחרתי אותך לעצמי (כשליח ונביא)

42על כן, לך אתה ואחיך, עם אותותיי, ואל תחדלו להזכירני

43לכו שניכם אל פרעה כי הוא התנשא

44אך, נסו לדבר אליו בעדינות, למען ייזכר ויתמלא יראה”

45אמרו שניהם: “ריבועו, פוחדים אנו כי יפגע בנו לרעה או שיתפרע יותר”

46אמר: “אל תפחדו, אני אתכם, אשמע ואראה הכול”

47והגיעו אליו ואמרו: “אנו שליחי ריבונך, על כן שלח עמנו את בני-ישראל ואל תענה אותם. הנה הבאנו לך אות מריבונך, ושלום על כל ההולך בדרך הישר

48נגלה לנו כי עונש יבוא על כל אשר יכחיש את אותותינו ויסטה מן הדרך הישר”

49אמר: "הוי, משה, מי הוא ריבונכם?”

50אמר: “ריבוננו הוא שנתן לכל אשר ברא, ואז הדריך”

51אמר: “ומה הוא גורל הדורות הראשונים ?”

52אמר: “זה רשום אצל ריבוני בספר. לא יטעה ריבוני ולא ישכח

53אשר עשה לכם את הארץ משכן, וסלל לכם שבילים על פניה, והוריד מן השמים מים”. הוצאנו ממנה זוגות צמחים שונים

54לכן, אכלו ורעו את מקניכם וצאנכם, ובכל אלה אותות לבעלי בינה

55ממנה (מהאדמה) בראנו אתכם, ואליה נחזירכם, וממנה נוציא אתכם עוד פעם

56הראינו לו (לפרעה) את כל אותותינו, ואולם הוא הכחיש אותם ופנה עורף

57ואמר (למשה): “הוי, משה, האם באת אלינו לגזול מאתנו את ארצנו בקסמיך

58אז אנו נביא לך קסמים כמותם. קבע מועד למפגש בינינו לבינך, אשר נכבדהו אנו ואתה, במקום מתאים לכולנו.”

59אמר: “המועד הוא יום החג, ובו יקובצו האנשים בשעות הבוקר”

60ויצווה פרעה לאסוף את מכשפיו כולם למקום הפגישה

61אמר משה להם: “אוי לכם! אל תבדו שקר על אללה לבל ישמידכם בעונשו. כי כל הבודה שקר על אללה סופו שיאבד”

62אז התייעצו הקוסמים ונועצו ביניהם

63ואמרו: “אלה הם שני קוסמים הרוצים להוציאכם בקסמיהם מארצכם, ולשים קץ לדרך חייכם המושלמת

64לכן, התאזרו בכל תחבולותיכם ועמדו מוכנים כי מי שתהיה היום ידו על העליונה בהחלט יהיה המנצח”

65אמרו: “הוי, משה! או שתשליך אתה, או שנהיה אנו ראשונים להשליך?”

66אמר: “השליכו אתם”. ואז, נדמו לו חבליהם ומסותיהם כמתרוצצים, בשל קסמיהם

67אז הרגיש משה חשש בלבו

68אמרנו: “אל תחשוש! כי הנך אתה הנעלה (המנצח)

69זרוק את אשר ביד ימין ויבלע את אשר עשו, מה שעשו הוא רק תכסיס של קוסם, והקוסם לעולם לא יצליח לאן שיפנה

70(והשליך משה את מקלו ובלע את כל אשר עשו) אז סגדו הקוסמים ואמרו: “מאמינים אנו בריבונם של משה ואהרון”

71אמר (פרעה): “האמנם האמנתם לו לפני שהרשיתי לכם? כנראה אדונכם הוא (משה) שלימד אתכם קסמים. לכן אקטע את ידיכם ורגליכם ואצלוב אתכם על גזעי הדקלים, למען תדעו מי קשה ומתמיד בעונשיו”

72אמרו: “לא נעדיף אותך על פני ההוכחות הברורות שהגיעו אלינו, ולא נקבל אותך כאדון במקום זה אשר יצר אותנו. גזור עלינו מה שתגזור, כי סמכותך מוגבלת רק בחיי העולם הזה

73ואנו מאמינים בריבוננו כדי שיסלח לנו על חטאינו ועל הקסמים אשר הכרחת אותנו לבצע (נגד משה), כי אללה הוא הטוב ביותר והנצחי

74מי שיבוא אל ריבונו פושע, הגיהינום שמור לו. לא ימות בו וגם לא יחיה

75אך מי שיבוא מאמין שעשה את הטוב, לאלה שמורות הדרגות העליונות

76גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ובהם יישארו לנצח, כי זה שכרם של טהורי האמונה

77ואמרנו למשה: “הוצא את עובדיי הנאמנים בלילה ממצרים, ופתח להם דרך יבשה בים, ואל תחשוש מפני הרודפים ואל תפחד מפרעה וחייליו

78פרעה וחייליו רדפו אותם, אך הים כיסה אותם

79פרעה התעה את בני עמו ולא הדריכם

80הוי, בני ישראל! כבר חילצנו אתכם מאויבכם, וכרתנו אתכם ברית לצד ההר הימני, והורדנו לכם את המן ואת השלו

81איכלו מן הטוב שהענקנו לכם, ואל תגזימו ואל תקפחו זה את זה למען לא ייפול עליכם זעמי, ומי שייפול עליו זעמי בוודאי ילך לאיבוד

82אולם, אני הסלחן לזה המתחרט והשב אליי, ולמאמין העושה טוב , ולהולך בדרך הישר

83(ואמרנו למשה) ״ הוי, משה, מדוע מיהרת לעזוב את בני עמך?”

84אמר: “הנה הם באים בעקבותיי, ואני מיהרתי אליך ריבוני, כדי שתהיה מסופק ממני”

85אמר (אללה): “אנו העמדנו את בני עמך בניסיון בהיעדרך, והתעה אותם א-סאמירי (השומרוני)”

86אז חזר משה אל בני עמו זועם ומלא צער אמר: ״ הוי, בני עמי! האם לא הבטיח לכם ריבונכם הבטחה טובה? האם תקופת הברית עם אללה ארוכה היא? או הרוצים אתם שייפול עליכם הזעם של ריבונכם ולכן הפרתם את מה שהבטחתם לי?”

87אמרו: “לא הפרנו את הברית מרצוננו, אך היינו עמוסים בכלי זהב אשר לקחנו מתכשיטי האנשים וזרקנו אותם, כך גם זרק א-סאמירי (השומרוני)”

88והוציא להם עגל בעל גוף גועה, ואחדים מהם אמרו: “זה אלוהכם ואלוה משה, ואולם הוא שכח”

89האם לא ראו שאינו יכול לענות להם, וכי אין בכוחו להרע או להועיל להם

90אהרון כבר הזהיר אותם מקודם: “הוי, בני עמי! העגל אינו אלא מבחן לכם, וריבונכם הוא הרחמן, על כן, לכו בעקבותיי וצייתו להוראותיי”

91הם אמרו: “לא נחדל מלעבוד אותו (העגל) עד שיחזור אלינו משה”

92(וכשחזר משה) אמר: “הוי, אהרון! כאשר ראית שהם סוסים מהדרך, מה מנע ממך

93לבוא אחריי? מדוע הפרת את מצוותי?”

94אמר (אהרון למשה): “הוי, בן אמי! אל תאחז בזקני ולא בראשי, אני חששתי כי תאמר, הפרדת בין בני ישראל ולא שמעת בקולי”

95אמר (משה): “הוי, סאמירי (שומרוני), מה קורה אתך?”

96אמר: “אני ראיתי מה שהם לא ראו, ולקחתי חופן של חול מעקבות השליח והטלתי אותו (על הזהב שעשיתי את העגל ממנו), וזה מה שנפשי ביקשה ממני לעשות”

97אמר (משה): ״ אם כן, לך! כל ימי חייך חייב תהיה להגיד: 'אין לגעת בי! ויש לך מועד שלא יתחלף! הסתכל אל אלוהך(העגל) אשר היית עובד, כי אנו נשרוף אותו ואחר-כך נפזר אותו בים”

98אכן, אלוהכם הוא אללה, אשר אין אלוה מלבדו וידיעתו מקיפה כל דבר

99כך נספר לך על מאורעות העבר, ונתנו לך תזכורת (הקוראן) מאתנו

100מי שפנה לו עורף, יישא משא עצום ביום תחיית-המתים

101ולנצח יישא אותו (בגיהינום), אכן כה רע יהיה הנטל ביום תחיית-המתים

102ביום שבו ייתקע בשופר ונקבץ את הכופרים המכחשים כשעיניהם כחולות

103והם מתלחשים ביניהם: “שהינו בעולם רק עשרה ימים בלבד”

104אך אנו יודעים היטב את אשר יגידו, כי בעל הדעת והתבונה שבהם יאמר: “שהיתם רק יום אחד”

105הם שואלים אותך על ההרים, אמור להם: “ריבוני יכתוש אותם לכדי אבק

106ויהפוך אותם לקרקע שטוחה שוממת

107אשר לא תראה בה עיקום ולא קימור”

108ביום ההוא (כל הברואים) יילכו אחרי קול הקורא להם, אשר אין מנוס ממנו, וכל הקולות יונמכו מיראת הרחמן ולא תשמע אלא קול לחש

109ביום ההוא לא תועיל כל המלצה אלא למי שהרחמן ירשה וירצה

110הוא יודע את אשר לפניהם ואת אשר מעבר להם, ואולם הם לא יוכלו להכיל את מלוא הדעת עליו

111הפנים (של כל הבריות) יושפלו בפני החי והקיים, וכל אשר נשא עוול יפסיד

112ואולם העושה את הטוב בעודו מאמין, לא יהיה לו כל חשש מקיפוח

113ואכן, הורדנו אותו קוראן בערבית והבהרנו בו התראות למען ייראו (את אללה), או למען ישיב להם את זיכרונם

114על כן יתעלה אללה המלך, הצדק. אל תזדרז בקריאת הקוראן לפני שתיגמר השראתו לך, ואמור: “ריבוני! הרחב את ידיעותיי”

115כבר מקודם הזהרנו את אדם (מהשטן), ואולם הוא שכח ולא מצאנו בו רצון איתן

116וכאשר אמרנו למלאכים: " סגדו לאדם”, ואז סגדו, רק איבליס (השטן) סירב

117אז אמרנו: “הוי, אדם, אכן, זה אויב לך ולאשתך, היזהרו שלא יוציאכם מגן העדן, אחרת תהיו אומללים

118מובטח לך (בגן העדן) שלא תרעב ולא תהיה ערום

119ולא תצמא ולא יפגע בך כל חום

120אך, השטן לחש לו, ואמר: “הוי, אדם! בוא ואני אראה לך את עץ חיי הנצח, ומלכות נצחית בלתי חולפת”

121שניהם (אדם ואשתו) אכלו ממנו ואז נגלתה להם ערוותם, והתחילו להתכסות בעלים מן הגן. כך לא ציית אדם לריבונו ושגה

122אולם ריבונו בחר בו וקיבל את בקשת סליחתו והדריך אותו

123ואמר (אללה): “רדו ממנו (גן עדן) כולכם, תהיו אויבים זה לזה, וכאשר תבוא לכם בעתיד הדרכה ממני, מי שינהג על פיה, יודרך ולא יתעה ולא יסבול

124אך מי שיסטה מאזהרתי יחיה חיי דוחק, וביום תחיית-המתים נקבץ אותו עיוור

125אמר: “ריבוני! למה קיבצה אותי עיוור למרות שהייתי רואה?”

126אמר: “כך, כשאותותינו הגיעו אליך, שכחת אותם, לכן תישכח היום”

127כך נגמול לכל אשר הפריז ולא האמין באותות ריבונו, אכן העונש של העולם הבא קשה ומתמיד יותר

128האם לא למדו מהכחדתם של הדורות שקדמו להם שעל חורבות בתיהם הם מתהלכים כיום? בזה ישנם אותות לאנשי תבונה

129לו לא היה קיים צו קודם של ריבונך עם מועד מוגדר, היה עונשם מתקיים מזמן

130לכן, היה סבלן כלפי מה שהם אומרים, ושבח את ריבונך לפני עלות השמש ולפני שקיעתה, ושבח אותו במשך הלילה ובקצותיו של היום, למען תהיה מסופק

131אל תישא עיניך אל מה שהענקנו מתענוגות העולם- הזה לבני אדם שונים לבחון אותם בהם, כי מענק ריבונך טוב ונצחי מכל אלה

132צווה את בני ביתך לקיים את התפילה, והתאזר בסבלנות בזה. אין אנו מבקשים ממך פרנסה, אנו נפרנס אותך, כי הגמול שמור ליראי אללה

133אמרו (הכופרים): “למה אינו מביא לנו אות מריבונו ?”, אך האם לא הביא להם (את הקוראן) אישור למה שנזכר בספרים (הקדושים) הקודמים

134אילו היינו מענישים אותם לפניו, היו אומרים: “ריבוננו! אילו שלחת לנו שליח למען נלך בעקבות אותותיך לפני שהיינו מושפלים ובזויים”

135אמור: “כולנו מחכים, וחכו גם אתם, אך לבסוף תדעו מי הם ההולכים בדרך הישר ומי המודרך”