11. דיאלוג פנימי עם אלוהים

«מלכות האלוהים אינה באה במראית עין, ולא ייאמר: 'הנה כאן' או 'הנה שם'. כי הנה מלכות האלוהים בקרבכם היא». (לוקס יז:20–21)

מלכות האלוהים, או מלכות השמיים שעליה מדבר המשיח, איננה סממנים חיצוניים של חיים מאושרים; היא מצב פנימי, מצב של תודעה. וכפי שכבר ידוע לנו, דווקא מצב תודעתו של הצופה הוא שמעצב את המציאות שלו, ולא להפך.

לכן כל הניסיונות לבנות «גן עדן עלי אדמות» חיצוני שבו כל בני האדם יהיו מאושרים, נידונו לכישלון. כל החיבורים הפילוסופיים והאידיאולוגיות המתיימרים לבנות מודל חברתי נכון שיעשה את כולם מאושרים אינם אלא אוטופיות. כל עוד לא תשתנה תודעתו של האדם הפרטי, לא תוכל מציאותו להשתנות. והמציאות הקולקטיבית אינה אלא פאזל רב-ממדי גדול, המורכב מכל המציאויות האישיות של בני אדם מסוימים.

מלכות האלוהים היא מצב פנימי. כן, המשיח אומר – והדבר אושש על ידינו אינספור פעמים הלכה למעשה – כי מי שיוותר על החיצוני למען ההתמרה הפנימית, למען התמרת תודעתו במשיח, יקבל בסופו של דבר גם במישור החיצוני שיפור «פי מאה»: ברווחה החומרית, במערכות היחסים, בבריאות – בכל סממני החיים המוצלחים וה

מאושרים – עד כדי שינוי הביולוגיה של הגוף ומעבר אל חיי נצח. אבל...

«בקשו תחילה את מלכות האלוהים (בפנים) ואת צדקתו, וכל אלה (החיצוניים) ייווספו לכם» (מתי ו:33).

«מלכות השמיים נלקחת בכוח, ועושי המאמץ אוחזים בה» (מתי יא:12).

המאמץ שעליו מדבר המשיח – המאמץ הנדרש ממך כדי לאחוז בקרבך במלכות האלוהים – הוא בראש ובראשונה משמעת התודעה. ומשמעת התודעה היא בראש ובראשונה שליטה בתשומת הלב שלך.

לאן שתשומת הלב פונה – לשם זורמת האנרגיה; לאן שהאנרגיה זורמת – זה מה שצומח.

ואם אתה, בהתפתותך למרדף החיצוני אחר נכסים חומריים, אחר הצלחה חיצונית וסממני חיים מאושרים – ולו גם מתוך «עקרונות מוסריים נכונים» לחלוטין, למשל בניסיון «להקים משפחה איתנה» ולנהל «אורח חיים בריא» – תפנה את כל תשומת לבך להיבטים חיצוניים אלה, הרי שבסופו של דבר פשוט תכלה במהירות את האנרגיה שניתנה לך ל-120 שנות חיים, וזהו – הסוף.

לכן חשוב מכול ללמוד לשלוט בתשומת לבך, ולהפנות את כל המאמצים בראש ובראשונה לכך,

להתחבר אל מקור האנרגיה הבלתי מוגבלת בתוכך, אל הפוטנציאל העליון ביותר שלך, שאותו אנו מכנים אלוהים. «בקשו תחילה את מלכות האלוהים», ו«מלכות האלוהים בקרבכם היא». והשאר – ייווסף. הוא אינו יכול שלא «להיווסף». כי אם תתחבר בפנים אל מקור האנרגיה האינסופית, הרי שאנרגיה זו תשנה תחילה את הווייתך, ולאחר מכן תמלא את כל תחומי חייך.

איש אינו אומר לך להתכחש לעולם החיצוני, לפרוש כנזיר ולחיות כסגפן; אין מדובר כלל ברוחניות קבצנית, לא. אלא להפך: אם רוחניותך נכונה ואמיתית, אם אתה מתחבר בפנים אל רוח האלוהים, הרי שהשינויים הפנימיים בתודעתך, ההתאלהה, מובילים בהכרח לשינויים – שינויים אלוהיים – גם בעולם החיצוני.

להתחבר אל רוח האלוהים – זוהי הרוחניות האמיתית; שום רוחניות אחרת, מעצם הגדרתה (השורש: רוח), פשוט אינה קיימת, וכל השאר – זיופים. לכן כאשר אתם רואים אדם אדוק למראית עין או כזה המענה את עצמו ב«תרגולים רוחניים», שבמציאותו החיצונית והחומרית הכול רעוע, ובפנים הוא מלא עליונות «רוחנית» על סביבתו – דעו: הוא עדיין לא מצא דבר, הוא רק בחיפוש. אך יום אחד גם הוא ימצא.

המשיח לעומת זאת הוא מלך אמיתי, מלך המלכים – אשר לא התכחש לעולם, אלא שלט בעולם, כפי שהוא עצמו

אומר: «מנצח העולם». וכאשר הוא ניצח את העולם, בעבודתו הפנימית, במאמצו הפנימי, באוחזו בעצמו ובתודעתו עד כדי ניצחון על יצר הקיום העצמי – ברמסו את המוות על ידי המוות – השיבה לו הפיזיקה האלוהית:

«ראוי... לקבל גבורה, ועושר, וחוכמה, וכוח, ויקר, וכבוד, וברכה».

כוח ועושר. חוכמה וגבורה (אי-מנוצחות). יקר וכבוד. ברכה (קרי: הצלחה בכל מעשי ידיו).

המשיח, באוחזו בתודעתו (בפנימי שלו), ניצח את העולם (החיצוני), וקיבל את כל מה שכולנו מחפשים בדרך כלל, ואם מוצאים – הרי שתמיד באופן חלקי וזמני. ואילו הוא קיבל הכול ולנצח. המשיח ניצח את העולם. ויתרה מזאת, בספר ההתגלות, ספרו החותם של הברית החדשה בכתבי הקודש, הוא אומר:

«הַמְנַצֵּחַ אֶתֵּן לוֹ לָשֶׁבֶת אִתִּי עַל כִּסְאִי, כַּאֲשֶׁר נִצַּחְתִּי גַּם אָנִי וָאֵשֵׁב עִם אָבִי עַל כִּסְאוֹ» (התגלות ג:21)

לשלוט בעצמך. לבנות מחדש את תודעתך – לעבור מתודעת קורבן (טפיל) אל תודעת הבורא. לחדול מלהיות בן ערובה של אמונה במציאות אובייקטיבית הקיימת ללא תלות בך, או של אמונה

ב«סבא מעניש על ענן», ולבחור את אמונתך מתוך מודעות: אנו אלוהים ובניו של האלוהים. להתחבר אל האלוהים בפנים – אל המקור הפנימי ואל רוח האלוהים.

ולשם כך – לאלף את התודעה. והכלי החשוב מכול המסייע בכך, כלי התודעה, הוא הדיאלוג הפנימי עם האלוהים. כברירת מחדל, בראשם של בני האדם כבר מתקיים דיאלוג פנימי, ויתרה מזאת – הוא אינו פוסק לעולם. ובדרך כלל האדם מקבל זאת כתופעה טבעית לחלוטין – כאילו 'אני מדבר עם עצמי'. אך «יודעי דבר אומרים» כי מי שמקיים את הדיאלוג הזה בראשך – את כל מחשבותיך, הרהוריך, ספקותיך, רצונותיך, מי שמפעיל את הרגשות ומקבל את ההחלטות – אינו אתה; זהו, לאמיתו של דבר, יריבך. זוהי התודעה הישנה של הדואליות, הפיצול, המפולגת בתוך עצמה, שעיקר פילוגה הוא הפירוד בין האדם לאלוהים והפירוד בין העולם לאדם.

המשיח מכנה זאת «תודעת הרֶשַׁע». וממנה הוא קורא לכולנו להינצל בתפילת «אבינו שבשמיים»:

מכשפים ושאמאנים טוענים כי יש להפסיק בכל מחיר את הדיאלוג הפנימי הזה, ומשקיעים בכך מאמצי ענק הגוזלים שנות אימונים ותרגולים מסוכנים של «מסעות פסיכדליים».

עם בחירת האמונה בעצמך כאלוה וכילד אהוב של האלוהים האחד, דרך ההתחברות אל התודעה האלוהית, תודעת המשיח, אתה מקבל כלי – לא לשם עצירת הדיאלוג הזה, אלא לשם העברתו למקור אחר, למקור האלוהי, לגל של רוח האלוהים. יתרה מזו, מעבר זה מתרחש כהרף עין, במהלך ההתקדשות העצמית (הצהרת הרצון על שייכות לתודעה האלוהית של המשיח, השילוש האלוהי), שאותה אתה יכול לממש בכל מקום ובכל עת.

באמצעות שיתוף המשיח אינך זוכה רק בהפסקת הדיאלוג הפנימי עם «הרע», אלא גם מוצא קשר פנימי עם האלוהים בעצמו, עם הפוטנציאל העליון הקולקטיבי שלנו, אשר מתחיל להנחות אותך בדרך השליטה בתודעתך, בדרך השחרור מתבניות תפיסה ישנות, מאמונות ומדעות קדומות שאבד עליהן הכלח, ובדרך רכישת תודעת הבורא.

הדיאלוג הפנימי עם האלוהים אינו רק אפשרות להשליט משמעת בתודעתך, אלא הוא כלי עוצמתי ביותר לבנייה מחדש של התודעה.

מיד לאחר ההתקדשות אתה מתחיל להציג לאלוהים את השאלות המעסיקות אותך, והוא עונה לך – במחשבות, ברגשות, בדחפי הנפש וברצונות.

למעשה, הדיאלוג הפנימי עם האלוהים הוא תפילה, אך תפילה נכונה – בעלת משוב.

הדיאלוג הפנימי עם האלוהים מכויל באופן אינטואיטיבי ובקלות רבה (אם לא, הרי זה נובע ממחסור באנרגיה חופשית, ויש לעסוק ברצינות בהעלאת רמתה: לצום, לשנות את תזונתך בכללותה, לשנות את סדר היום, לחסום דליפות אנרגטיות על ידי הפסקת הזנת החיצוני בתשומת לבך לזמן מה – חדשות, רשתות חברתיות, סדרות, קולנוע, תקשורת עקרה, דאגות לעתיד והתרפקות על העבר; לחדול מלהזין פחדים, חרדות, קנאה, כעס, תאווה והרגלים מושרשים אחרים).

אם כן, הדיאלוג הפנימי עם האלוהים מותנע באמצעות ההתקדשות ומכויל אינטואיטיבית. העיקר שיש להבין כאן הוא שמן האלוהים יש לבקש «לא דג, אלא חכה». לא את ה«הושע ונצור» המסורתי, 'תן לי את זה ותן לי את ההוא' (דבר שרק מתחזק את האמונה הישנה ב«סבא על ענן»), אלא «למדני, אלוהיי», «למדני לברוא במודע את מציאותי». אם משהו אינו מוצא חן בעיניך בחייך, אם משהו אינו מניח את דעתך: «אלוהיי, עזור לי להבין במה וכיצד בראתי זאת בחיי? באילו רצונות? לשם מה רציתי בכך?» ו«למדני, אבי, כיצד אוכל לברוא זאת מחדש באופן אחר?».

אינך יודע ממה להתחיל? התחל בשאלה: «אלוהיי, מה עליי להבין כעת, בראש ובראשונה?» והקשב בסבלנות. בסופו של דבר, תשומת לבך קובעת הכול. זוכר? – לאן שתשומת הלב פונה – לשם זורמת האנרגיה. לאן ש

תשומת הלב פונה – זה מה שצומח. הֱיֵה סבלני – האזן לתשובות האלוהים בתוכך, קלוט את השינויים הקלים ביותר במצבך הפנימי, ברגשות, במצב הרוח, במחשבות, ברצונות – לכל הפחות, כך אתה משליט משמעת בתודעתך. כל עוד היא מקשיבה לתשובות מאלוהים, היא מוסחת מפטפוטי המוח, מ«מערבל המחשבות» של הדיאלוג הפנימי «מן הרע».

הבן את העיקר – אין כאן מקום לבדיחות, הכול רציני. זו איננה דת עבורך, לא סבתות במטפחות ונרות בפרוטות. מרגע התחברותך לתודעה האלוהית, החל לימודך בבית ספרם של האלים.

1. שקידה. כמו בכל בית ספר, בכל לימוד, הכול כאן תלוי בשקידתך: מלכות האלוהים נלקחת בכוח, ועושי המאמץ אוחזים בה. אנו ממליצים בשלושת השבועות הראשונים, עד שתתבסס הרגל איתן, לפנות בשאלות אל המשיח 50 פעמים ביום – כלומר מדי 10–15 דקות (לאחר מכן כבר ניתן יהיה להפעיל את הדיאלוג הפנימי לפי משימה ולשלב דיאלוג עם האב, עם מרים האם, עם הרוח – אך תחילה עם המשיח ו-50 פעמים ביום – «לפי שעון מעורר»). הניסיון מלמד כי אלה השומרים על משמעת זו יכולים כבר במהלך חודש להגיע לתודעת משיח יציבה: בלב נפתחת אהבה ללא תנאי, הנשמה נטהרת, מבנה הרצונות מתכוונן לקול הנשמה האחת, כל החשיבה וכל הקשרים העצביים משתנים והופכים «מוארים»,

מתפוגגות תוכניות הרסניות ותבניות של רגשות המכלים מבפנים, נרפאות טראומות מן הילדות והנעורים, מוסרים מטענים רגשיים, שלמות התודעה משתקמת, הספקות נעלמים, האמונה בעצמך מתחזקת, וכל המציאות מתחילה להיראות דרך פריזמת תודעת הבורא – כבריאתך האישית; בסופו של דבר נחשף כישרונך כמתת אלוהים וייעודך. אתה נעשה מאושר באמת: אהבה + תודעת הבורא + כישרון. 2. החרפת מצבים כואבים אפשרית. אלה הם לימודים. וזהו ניסיון חיים ממשי. החיים הם המורה הטוב ביותר. אך עם אלוהים הכול מתחיל להאיץ. אתה מתחיל לחוות את כל ההתנסויות בעוצמה רבה – שהרי כעת נדלקת בך המודעות: אתה מתחיל לראות את קשרי הסיבה והתוצאה האמיתיים – בין תודעתך למציאות החיצונית, וכל מה שהיה קודם לכן סמוי בתת-המודע שלך מתחיל להיחשף ולפרוץ החוצה; מה שרחש ועישן בתוכך שנים ארוכות עשוי להתפרץ כ«שרפה» ולהיחוות על ידך במהירות במציאות או במחשבה – אך בכל מקרה בתמיכה אלוהית, לכן אל תירא מכך: קדם בברכה ובגלוי את כל אתגרי החיים, כי... 3. אתה מוגן. הכול עשוי להיראות מפחיד מאוד, אך בסופו של דבר, האמן, כאשר אתה עם האלוהים, כאשר אתה עם המשיח, כל אלה אינם אלא מצבי לימוד, והם בטוחים לחלוטין. אתה פשוט עובר את השיעורים הנדרשים ואת משימות האימון בבית ספרם של האלים. ובאשר לפחדים – כולם חייבים להיחשף כדי שתכיר אותם,

תשלוט בהם, והם לא ישלטו בך עוד לעולם. להיות אלוה משמעו להיות חופשי – ובראש ובראשונה מפחדים: מפחד המוות, מפחד החיים, מפחד מטעויות, משיפוט, מאשמה ומעונש, מפחד על יום המחר, על הילדים, מפחד להיוותר ללא כסף, מפחד ממחלה חשוכת מרפא, מפחד מבושה, מפחד מן האמת, מפחד מחוסר מסוגלות אישית וכיוצא באלה.

בית ספרם של האלים הוא דבר מופלא! אך אין זה מקום מסוים, אין אלה שולחנות לימוד, אין אלה קירות ואין אלה מורים. יש לנו מורה אחד – המשיח, החיים עצמם.

והשיעורים העיקריים בבית ספר זה מתקיימים בחיים עצמם, במציאות, בליווי תמיכתו המתמדת, 24/7, של האלוהים כחבר בוגר, כמדריך וכאח – בדיאלוג הפנימי.

להיות אלוה וילד אהוב של האלוהים – מה ישווה לחופש הזה, למשחק הזה? מה יכול להיות טוב יותר, מרהיב יותר ומרתק יותר?! איזה עוד בית ספר יכול להתפאר במהירות לימוד שכזו ובבוגרים שכאלה?!

הרי על פני האדמה מתהלכים כבר מאות (ובקרוב אלפי, מיליוני ומיליארדי) משיחים. ולרי המשיח, וסילי המשיח, אלכסנדר המשיח, אלכסיי המשיח, אנדריי המשיח, ורה המשיח, נדז'דה המשיח, אירינה המשיח, טטיאנה המשיח, ילנה המשיח, אולגה המשיח, אנה

המשיח, אסיה המשיח, פיוטר המשיח, פאבל המשיח, בוריס המשיח, אולג המשיח, קונסטנטין המשיח, אנסטסיה המשיח...