10. מילה ושפה

העניין הוא ששפתנו והשמות הממלאים אותה (שמות עצם ושמות תואר) – מילים בכלל – קובעים את מבנה המציאות שלנו, כשלד ברזל המלכד סביבו את כל משכן תודעתנו. כל אמונותינו ושיפוטינו, כל רצונותינו, רגשותינו ומחשבותינו, כל התופעות והעצמים שאנו שולפים מתוך "המרק הקוונטי" של המציאות, בקוראנו להם להתקיים, מתעצבים סביב המילים שיש לנו כדי לתארם. אין מילה – אין תופעה.

ניתן להבחין בכך בבירור רב בהתהוות המציאות הסובבת סביב תינוק בן יומו. כל עוד לא נטענות בתודעת הילד מילים מסוימות, העולם סביבו נוכח בקווים מטושטשים. כדי לראות בו כיסא, שולחן או ארון, דרושות המילים: "כיסא", "שולחן", "ארון", שסביבן מתעצבים במוח דימויים תלת-ממדיים של עצמים אלה. בה בעת, הילד עוד זמן רב לא יתחיל לבטא מילים אלו בעצמו, אך הן כבר נטענות אל תודעתו כמאגר ידע מוכן. תהליך זה מותנע על ידי אינסטינקט השפה (לפי סטיבן פינקר), תהליך אוטומטי המוטמע ב-DNA בדיוק כמו האינסטינקט לינוק, לזחול, ללכת וכדומה. האדם רוכש את מיומנות השפה באופן אוטומטי, כשם שהעכביש רוכש את מיומנות טוויית הקורים, והבונה – את מיומנות בניית הסכרים.

כאשר מופעל אצל הילד אינסטינקט השפה, הוא מקבל את "ערכת היסוד" שלו של העולם – ככל שנטענות אל תודעתו המילים התואמות מתוך הזיכרון הגנטי שהועבר לו מאבותיו, ומאוחר יותר "ערכת יסוד" זו מתרחבת – ככל שהאדם רוכש עוד ועוד מילים חדשות.

"בראשית היה הדבר, והדבר היה אצל האלוהים, ואלוהים היה הדבר, והכל נהיה על ידו, ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה".

זה נאמר על הטבע הקוונטי של כל התופעות. המציאות שלנו נקבעת על ידי אמונותינו, רצונותינו, רגשותינו ומחשבותינו. אך אנו חושבים במילים, מרגישים רק את אותם הרגשות שיש לנו מילים מגדירות כדי לתארם, רוצים בדימויים המתעצבים ממילים, מאמינים בהפשטות מורכבות החיות אך ורק בזכות המילים הממלאות אותן. דרך המילה הכל נהיה אשר נהיה, ומבלעדי המילה לא נהיה כל אשר נהיה.

כל עוד אין באוצר המילים שלך מילה מסוימת האחראית לתופעה כלשהי, אינך יכול לשלוף תופעה זו מתוך המרק הקוונטי, לראותה, להכירה כשלמות אחת מתוך תפיסת מרכיביה כאחד, אינך יכול לחוותה. תופעה זו פשוט אינה קיימת עבורך.

כל עוד אין באוצר המילים שלך המילה "חסד עליון" – אינך מסוגל לחוות חסד זה, לחוש בו. כל עוד לא תקרא לרגשותיך בשם, לא תוכל לשלוט בהם. הם שולטים בך, לא אתה בהם. ואינך אף מבין, אינך נותן לעצמך דין וחשבון על המתרחש בך בכעס, בפחד, בעלבונות, באשמה – רגשות אלה קובעים את החלטותיך ומעשיך, דוחפים אותך למסקנות ולפעולות נמהרות, ואתה אפילו אינך תופס שמנהלים אותך, שאתה שרוי בשעבודם. ובאופן כללי, כל עוד לא יהיה לך מודל תיאורי של תודעתך, כלומר מאגר מילים שדרכו יתגלה בתודעתך המבנה של התודעה עצמה, לא תהיה מסוגל לנהל אותה. ינהל אותה מי שברשותו מבנה שכזה ביחס לתודעתך. אלוהים, או השטן, או מניפולטורים ממחלקות הפרסום של התאגידים והתקשורת.

כך – באמצעות מילים – בנויות לחלוטין כל תופעות עולמנו, המעצבות ברמה הקוונטית את מציאותנו החומרית – ממציאות אינדיבידואלית ועד למציאות קבוצתית או קולקטיבית.

על המציאויות הקבוצתיות והקולקטיביות אחראית השפה – כמערכת מורכבת של מילים ודימויים הקשורים בהן. כל שפה היא ייחודית, ובכל שפה טמונה מה שנקרא תמונת העולם הלשונית שלה – מודל של סדר העולם, תבנית לניכוס המציאות.

"שפת העם היא רוחו, ורוח העם היא שפתו, וקשה להעלות על הדעת דבר מה זהה יותר". (ו' הומבולדט)

מדע הבלשנות גילה כי השפה היא "מפתח סמלי להתנהגות", שכן ניסיוננו מתפרש מבעד לפריזמה של שפה ספציפית ומתבטא בצורה הברורה ביותר בזיקה ההדדית שבין שפה, חשיבה, תפיסת המציאות ותבניות ההתנהגות המוכתבות על ידי תפיסה זו.

הדוגמה המפורסמת ביותר קשורה למספר המילים לציון שלג בשפות שונות. בשפות האסקימוסיות ישנן עד כמה עשרות מילים שונות לציון סוגי שלג שונים, ואילו באנגלית כולן מאוחדות במילה אחת: "snow".

"אנו מבתרים את הטבע לפי קווים שהותוו על ידי שפת האם שלנו". (ב' וורף)

לפיכך, מציאותנו מתעצבת על ידי תמונת עולמנו, כלומר על ידי דימויינו, אמונותינו ותפיסותינו, אשר אינן מקובעות ונוקשות, אלא מסוגלות להשתנות באמצעות רפלקסיה (מודעות ופרשנות אישית של ניסיוננו האישי), המתרחשת אף היא בעזרת מילים ודימויים המורכבים ממילים ומתוך תמונת העולם הלשונית שאימצנו.

בחיבור מסקנות אלו של הבלשנים עם מסקנות הפיזיקאים בדבר טבעה הקוונטי של המציאות, ניתן להסיק כי שפתנו קובעת את מציאותנו. בפרפרזה על דברי ב' וורף, ניתן לומר:

אנו בוראים את הטבע ואת המציאות הסובבת לפי הקווים שהותוו על ידי שפת האם שלנו.

אנו בוראים את מציאותנו באמצעות מילים ושפה. ומידת היותה טובה או רעה תלויה בפריזמה של תמונת העולם המילולית-לשונית שדרכה אנו קולטים אותה, ועל כן בוראים אותה. המשיח אומר על כך:

"כי מדבריך תצדק ומדבריך תחויב".

ובכן, לקרוא בשם – פירושו לשלוט בתופעה או לקרוא לה להתקיים, ליצור עמה מגע ברמת המציאות הקוונטית. שמות שונים מעניקים מפתחות לתופעות שונות. לכן, אם ברצוננו ליצור קשר עם אלוהים, חשוב לנו לדעת את שמו ה"נכון". או כך, באמצעות שמותיו השונים של אלוהים אנו מקבלים גישה להיבטיו השונים, קרי, למערכות של אמונות קולקטיביות. אללה דורש סגידה, קרישנה – מילוי חובה, מידות טובות וציות, יהוה זועם על אי-קיום המצוות ומעניש.

ישוע המשיח כדמות המושיע, הפן של אלוהים הפודה אותנו מעבדות החושך: פחדים, עלבון, אשמה, בושת אפסותנו והגאווה והיוהרה המכסות עליה, רגזנות, אמונות תפלות, ספקות הקורעים אותנו מבפנים, פיצול פנימי של תודעה דואלית, חוסר שלמות, אמונה בעולם אובייקטיבי מלא סכנות ובצורך במאבק הישרדות, אמונה באי-נמנעות הסבל והמוות – המשיח כתודעה, תודעת המשיח, כגשר, כדרך המובילה אותנו אל האור, אל האהבה, אל האחדות והשלמות – אל מלכות השמיים שבתוכנו, כרוח אלוהים הממלאת אותנו בעוצמה, בחוכמה עליונה, באמת, בחירות מפחדים ומשקר – המשיח כבן האדם, המחבר אותנו מבפנים אל הפוטנציאל העליון הקולקטיבי שלנו, שנצבר על ידי האנושות כולה, ובכך הופך אותנו לאלים, מוציא אותנו אל חיי נצח – משיח שכזה הוא נקודת ההסכמה. זוהי נקודת ההסכמה של כל האמונות והדתות.

ישוע המשיח הוא נקודת ההסכמה. זהו אלוהים עצמו, שנעשה אדם כדי שהאדם ייעשה לאל. או שזהו הנביא עיסא, שאלוהים שלח אל המוסלמים כדי ללמד את בני האדם את הידע העליון ושולח שוב באחרית הימים, כאשר יהיו מוכנים לקלוט ידע זה במלואו. או שזהו המשיח, שהיהודים עדיין מייחלים לו כמנהיג וגואל מזעם האלוהים. כך או אחרת, זוהי אמונה קולקטיבית שבראה והגשימה את עצמה. זוהי אמונה חיה, דבר חי, המדבר עם בני האדם, עם כל אחד מאיתנו, בשם הפוטנציאל העליון שלנו.

הפוטנציאל. זוהי אמת חיה. ואמת היא אמת שכזו המגדילה אותך, מגדילה את החיים, מגדילה את העוצמה, מגדילה את האהבה, כלומר מחברת אותך לאלוהים כמקור הפנימי של חיים, עוצמה ואהבה. לא כל אמיתה היא אמת. אלא רק כזו המגדילה את החיים.

זו הסיבה שאנו פונים אל המשיח כמדריך פנימי נצחי (מעבר לזמן), מורה, המלמד אותנו להיות בוראים מודעים של מציאותנו, אלים בבשר.

"ואם תהיה לכם אמונה כגרגיר חרדל – תאמרו להר הזה העתק מזה שמה והועתק כדברכם", אומר המשיח.

המשיח הוא נקודת ההסכמה, והדרך שלנו – שטופחה באמונה קולקטיבית ובמאמצי קדושים – לשנות את תודעתנו. הדרך לשלוט בעצמנו. הדרך שלנו להפוך לבוראים מודעים של היקום שלנו. של הבריאה כולה.

המשיח עושה אותנו לאלים, אלים ובניו של האל האחד. שכן, אם נתבונן בדבר, מי מאיתנו מוכן – כך פתאום, אך זה עתה בהכירו בעצמו כאל, לשאת באחריות המלאה לבריאת כל העולם הזה? לשלמות גופו על כל פרטיו, נפשו רבת-הפנים, תודעתו בשלמותה, כל המציאות הקולקטיבית – כל מה שמתרחש ו...

אי פעם התרחש ועוד יתרחש בעולם… לשלמות האהבה עצמה?

אנו זקוקים לאל האחד, אלוהים האב, המקיים בהתבוננותו את המציאות האחת הכוללת על חוקי היסוד שלה – של הפיזיקה ושל התודעה. הפיזיקה של התודעה. אנו זקוקים לאח הבכור והמדריך, המשיח, המוליך אותנו בנתיב השליטה העצמית, מימוש הפוטנציאל העליון שלנו – האהבה האלוהית כעוצמה עליונה, רצון עליון, תבונה עליונה וחוכמה. אנו זקוקים ליולדת האל, המאמינה בנו כאלים, גם כאשר אנו עצמנו חדלים להאמין. יולדת-האל – האם, שבאמונתה מולידה אותנו כאלים שוב ושוב, מחזקת אותנו באמונה מוחלטת וללא תנאי בעצמנו, ומזכירה לנו בבתוליה הנצחיים שאיננו נולדים מן הרחם, אלא מתודעת הבורא, מאלוהים – בגופים-אווטארים שהוכנו מראש. נולדים במעשה ההתקדשות וההתחברות למשיח, כלומר חיבור הגוף והתודעה האנושיים עם התודעה האלוהית של האהבה.

זהו שיתוף האהבה. החיבור עם הפוטנציאל העליון שלך, אדם. לידה באלוהים – כאל, רוח בבשר, אהבה בצורתך האנושית הייחודית.

ובכן, המשיח הוא נקודת ההסכמה. הבודהיסטים רואים בביאתו השנייה את בודהה מאיטריה העתידי, היורד משמי טושיטה (שמי האושר העילאי) ומלמד את בני האדם להתענג כאלים. עובדי המסורת הסלאבית הקדומה – את המושיע, המעלה את השושלת הסלאבית לרמה חדשה של הוויה,

המכתיר את עץ השושלת של האלים-אבות בפרי האהבה ללא תנאי. האזוטריקים – פילוסוף-על או קוסם-מגלה רזים, החושף בפני בני האדם את סוד המקור הפנימי של חיי הנצח וגישה לכוחות-על.

סאי באבא, הנערץ בהודו ומחוצה לה, בהצהירו כי הוא התגלמות חדשה של הנסיך ראמה (אווטאר של וישנו), חיבר אף הוא את דמותם של ראמה ועיסא (ישוע) כאישיות מוגשמת של האל העליון, כשהוא מציב את דמות ראמה-המשיח בתרבות ההינדואית כגשר בין המערב למזרח, בין ההמיספרה השמאלית לימנית, ומציין כי כל אחד יכול וחייב לגלות בתוכו את ראמה, את תודעת המשיח – כניצחון אישי על העולם החומרי (בתוכו) והכרה בטבעו האלוהי.

הדאואיסטים אומרים: אנו גילינו את דרך האלמוות, המשיח גילה לנו – לשם מה.

העיקר כאן הוא שאיננו מחפשים עוד עילות לפירוד ולהרחבת המאבק (והרי זהו תמיד – פיצול פנימי ומאבק פנימי המבקע את תודעתנו), אנו מחפשים הסכמה, כבסיס לשלמות ולעוצמת השליטה העצמית. וכפי שאמר המשיח, "המבקש מוצא".

"ובית הנחלק על עצמו לא ייכון".

הסכמה היא בסיס העוצמה והשלמות הפנימית של האדם. אם האנרגיה שלך מתבזבזת ללא הרף על מאבק, פנימי וחיצוני, פשוט לא נותר ממנה די לקיום השלמות – של התודעה, של הנפש, של הגוף. ושלושתם מתחילים להתפרק ולהירקב. הסכמה עניינה אנרגיה. עוצמה עניינה אנרגיה. החיים עצמם הם אנרגיה. אהבה עניינה כיצד להגדיל בתוכך אנרגיה, חיים ועוצמה, ולא לבזבזם.

כאן יש להבין כי בלידתך הגופנית ניתנה לך מנת אנרגיה ל-120 שנות חיים – ומהאופן שבו תשתמש בה תלוי איך וכמה זמן תחיה בשלמות זו – של תודעה זו, של נפש זו, של גוף זה. אנרגיה נחוצה פשוט לכל דבר. אתה יודע זאת. מאבק גוזל אנרגיה רבה מאוד, בעלות על דבר מה, אפילו בלתי מוחשי, אפילו ידע, דורשת אנרגיה, כל מערכת יחסים דורשת אנרגיה, כל הישג דורש אנרגיה, כל מעשה, מימוש של כל פרויקט שלך, דורש אנרגיה, כל תנועה דורשת אנרגיה. כן, לכאורה למדנו לחדש אנרגיה זו יום-יום – באמצעות שינה ומזון. אך בחידוש אנרגיה זו ממקורות חיצוניים, אתה בדרך זו או אחרת מבזבז את האנרגיה של עתידך, והשינה – פשוטו כמשמעו – מכלה את זמנך.

הוסף לכך שבכל צעד ושעל, בכל רגש שלך – בכל פחד, בושה, אשמה, עלבון, אי-הסכמה, בכל רגע של הוללות או רוגז וכעס, בכל תשוקה לבעלות, בקנאה, צרות עין, רצון בעליונות ושאר גילויי גאווה, ב...

כל התמכרות – מזללנות ותאווה, קפה ומשקאות אנרגיה, ריגוש אדרנלין ובולמוס קניות, ועד להתמכרות לסמים ולהימורים – לוכדים אותך "טורפים אנרגטיים" כדי להיזון מהאנרגיה שלך, ותבין שאין מדובר כאן כלל בעניין של מה בכך. שהמאבק על האנרגיה, על האנרגיה שלך, מתנהל בהתמדה ובמלוא הרצינות.

כלומר, המאבק על הנפש אינו מיתוס כלל, אלא תהליך יומיומי ושגרתי לחלוטין. ומההחלטות שאתה מקבל, מהרגשות שבהם אתה חי, מקלות הפיתוי שלך להוצאות אנרגטיות כאלו ואחרות, תלוי כיצד תחיה את 120 שנות האנרגיה הללו – הרי אפשר לכלות את כולן גם ב-30–40 שנות חיים מופקרות. העם אומר: "הזורע מעשה – קוצר הרגל, הזורע הרגל – קוצר אופי, הזורע אופי – קוצר גורל". המשיח מוסיף על כך, שביחס לאנרגיית החיים מעשיך אינם כה חשובים כמו שאיפותיך הפנימיות: אמונות, רצונות, רגשות ומחשבות.

שמעתם כי נאמר לקדמונים: "לא תרצח". ואני אומר לכם שכל הכועס על אחיו כבר חטא. שמעתם כי נאמר לקדמונים: "לא תנאף". ואני אומר לכם שכל המביט באישה מתוך תשוקה אליה, כבר נאף עמה בלבו.

חטא אינו דבר מה בלתי מוסרי, כלומר נגד המוסר, נגד החוק. חטא הוא משגה, סטייה נגד טבעך. נגד טבעך האמיתי. זהו דבר מה ש...

מוביל להפחתת אנרגיית החיים שבך. לפיכך "אל תחטא" פירושו, אל תלך נגד טבעך האמיתי, אל תבזבז אנרגיה לריק.

אך כיצד לחיות עם כל זה, כיצד להתמודד, אם אפילו אבות הכנסייה אומרים שהאדם "חוטא מטבעו", וכל הרגשות הללו – החל מפחד וכעס וכלה בתשוקה למין השני – הם טבעיים לנו? ומאבק ותחרות הם הדרך היחידה לקיום נסבל כלשהו שהחברה המודרנית מותירה לנו?

בסדר עולמי שכזה ניתן לראות רצון רע של הדמיורגים של עולם זה, שבו בכל צעד לוכדים אותך וחולבים אותך, ואתה סבור שזה נורמלי, שכך צריך להיות – כאילו זהו פירוש הדבר להיות אדם. וניתן להבין את כל זה בהקשר רחב יותר: שזהו רק לימוד, אימון בשליטה עצמית, תקופה הכרחית של הכרת עצמך "על דרך השלילה".

"אין האדם נוטה לרע מטבעו, אלא מתוך נעוריו הבוסריים", אומר אלוהים בכתובים.

כאן "האדם" הוא האנושות. אלוהים אומר שהאנושות נוטה לאורח חיים ולתפיסה עצמית "חוטאת" שכזו לא מטבעה, אלא מחמת חוסר בשלות. והלאה…

"לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה", אמר יהוה.

אנרגיית חייך מוגבלת ל-120 שנה כדי שתלמד לנהל אותה, לקבל את רוח אלוהים, שכן אנו לומדים לנהל משאב כלשהו רק כאשר משאב זה מוגבל. יש ללמוד לכלכל אנרגיה זו כך שתגדיל אותה, ולא תבזבז אותה.

חיה כך שהחיים בך, כלומר אנרגיית החיים, ירבו ולא ימעטו. היה מודע לדליפות האנרגיה וחסום אותן. שמור על היגיינת התודעה – כדי של"טורפים האנרגטיים" לא תהיה שום אחיזה בך – טהר בקביעות את הנפש ואת התבונה – בתשובה – בדיוק כפי שאתה מצחצח שיניים בקביעות ומתרחץ במקלחת, מבלי לתת לחיידקים אפשרות להתרבות ולהשתלט עליך. כפי שאומר המשיח:

"הנה בא שר העולם הזה (השטן), ובי אין לו כלום".

כלומר – שיחלוף על פניי, אין לו במה להיאחז בי. אני קדוש.

היה קדוש. להיות קדוש זה טבעי. זהו טבעך האמיתי, האלוהי. התחבר עם רוח הקודש. חפש ומצא גישה למשאב הבלתי נדלה של אנרגיית החיים – למקור כל הקיים. והוא נפתח דרך האהבה. אהבה היא אנרגיה שכזו,

תדר אנרגטי שכזה, המחבר אותך אל המקור האינסופי הנצחי של (אנרגיית) החיים בתוכך פנימה.

זו הסיבה לאהבה. לא משום שזהו חוק מוסרי ומצווה. אלא משום שהאהבה היא טבעך האמיתי. בה טוב לך. לא ייתכן שיהיה לך רע, וזה יהיה טבעך. החטא אינו טבעך, הוא אינו אלא רקע שלילי שעל גביו אתה מכיר את עצמך האמיתי, זהו עומס אימונים המחסן את שריריך הרוחניים, מגדיל את כוחך הפנימי, את עוצמת השליטה העצמית שלך.

חטא אינו טבעך. לא ייתכן שטעות, משגה, יהיו לנורמה; לא ייתכן שיהיה לנורמה, לא ייתכן שיהיה טבעך האמיתי מה שגורם לך לאבד אנרגיה, לאבד שלמות – וכתוצאה מכך – להיהרס, להירקב ולסבול. ואילו טבעך האמיתי הוא מה שעושה לך טוב באמת, מה שמעניק לך עונג אמיתי, חסד עליון, אושר שמימי. הרי זה מובן מאליו!

אהבה היא טבעך האמיתי. ואהבה זו מתחילה בכינון יחסים ישירים עם מקור החיים. הוא תבוני, הוא מדבר איתך תמיד בשפתך. אם אתה שואל. ניתן להיכנס עמו למגע ולקיים דיאלוג תבוני ומודע. אך הוא אינו מתערב לעולם בחייך ללא רצונך בכך, הוא מכבד את חופש הבחירה שלך. אך אם תרצה ותגלה רצון לכך, הוא יתחיל

לדבר איתך – במחשבה. ובדיוק כמו במחשבות, הוא עונה לך ברגשות וברצונות. ודווקא הוא יכול לעזור לך לשנות את אמונותיך, להפוך לבורא מודע של מציאותך, לבנות מחדש את הקשרים העצביים במוח, ודווקא הוא ילמד אותך לאהוב באמת – באהבה מוחלטת, ללא תנאי, נצחית.

הוא יעזור לך להשיב את טוהר הנפש ולהרחיב את קשת החישה שלך, להפסיק את הסבל, תוך הגדלה אינסופית של העונג שתוכל לנהל במודע, יעזור לגלות ולהציג לעולם את כישוריך וכישרונותיך הייחודיים, את מתת האלוהים שבך, ולהפוך לאדם מאושר באמת.

בסופו של דבר, הקשר עם מקור זה שבתוכך הוא שמעניק לך מוצא אל חיי נצח, שכן בתדר האהבה האנרגיה שבך לא תכלה עוד לעולם. אתה תשרה בה, והיא תלך ותתרבה בך ללא הרף, תחדש את תודעתך, את נפשך, את גופך, את הביולוגיה שלך עצמה, ותגלה בך עוד ועוד כישרונות ויכולות, עוד ועוד רבדים של אהבה, כדי להשפיע את זרמה על הסובבים, כדי שלא תעמוד ללא תנועה בתוכך, אלא תחיה כאנרגיה. שהרי אנרגיה היא תנועה. תנועה נצחית של אהבה. אנרגיית אהבה נצחית.

נותר רק לרצות, להצהיר על רצונך, לכוונן רגשות ומחשבות – וליצור קשר תבוני עם מקור זה. בתוכך פנימה.

"ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך – ואת רעך כמוך", אומר המשיח.

כיצד? את זאת ואת כל השאר ילמד אותך אלוהים בדיאלוג הפנימי עמו. הדיאלוג הפנימי עם אלוהים נפתח ברצון, בהצהרת כוונה ובהתקדשות. היעשה שותף לתודעה האלוהית, לתודעת האהבה.

התקדשות (התקדשות עצמית) לתודעת המשיח ויולדת האל

אבי ואדוננו ישוע המשיח, קבלני כחלק קטן ממך. שתפני בתודעתך האלוהית החיה. מלא אותי באהבה, בעוצמה, בנוכחות רוחך, רוח הקודש, הרוח האחת.

למדני לאהוב, אלוהיי. למדני לאהוב אותך, את עצמי, ואת כל הקרובים והרחוקים באהבתך, אבינו. גלה בי את המקור הפנימי של חיי נצח, של אהבה שאינה כלה, ויהי נא זרם זה של אהבה וחיים – נובע דרכי לעד, כשהוא נשפך על הסובבים בתשומת לב, בדאגה, בגילוי כישרונות, בחסד ובברכות, אלוהיי!

טהר, אלוהיי, את נפשי ואת תבונתי ואת גופי מכל טומאה וחטא. השב לי, אלוהיי, את נפשי ואת רצוני ואת כוח חיי מכל העירבונות, המשכונות והחוזים שכרתי במודע או שלא במודע, מתוך קוצר דעתי, עם כל היצורים, הישויות, בני האדם, האגרגורים וההיררכיות. עשני, אלוהיי, שוב חופשי וטהור לפניך, למען אוכל לקלוט את אהבתך במלואה ולחוש בכל לבי, בכל נפשי ולקלוט בכל תבונתי.

רפא, אלוהיי, את כל פחדיי ואת כל ייסוריי – עזור לי לשנות את אמונותיי, את עמדותיי, את רצונותיי, את רגשותיי, את דפוס מחשבתי ואת חיי עצמם, בהביאי אותם להסכמה עם זרם החיים שבי, עם זרם האהבה האמיתית.

למדני, אלוהיי, לחיות כך שהחיים שבי וסביבי ירבו ולא ימעטו.

גלה לי, אלוהיי, את המשמעות האמיתית של חיי ואת ייעודי האלוהי.

הענק לי, אלוהיי, את כישרוני, גלה את מתתך האלוהית שבי. למדני להוקירה ולגלותה בגלוי לעולם, ללא בושה ומבוכה, כשאני מעשיר בהתגלמותה את מציאותי ואת האנשים סביבי, מרבה אהבה ומגדיל חיים.

למדני, אלוהיי, לגלות אהבה, ולהעביר את עוצמת אמונתך דרך ברכה לבני אדם אחרים.

למדני לעורר נפשות תועות, בהשיבי אותן אל תודעת הבורא ואל טבען האמיתי, שהוא עוצמה, אהבה, שמחה, אמת, עונג, יראת קודש.

למדני, אלוהיי, להיות לך חבר, אח אוהב, אחות.

מאמין אני, אלוהיי, כי אתה מקבלני לא למען שלטון עליי וסגידתי, אלא למען אהבתך אליי וחסדך, כדי שבאמצעות שיתוף בתודעתך האלוהית, תעשני לאל בצורתי האנושית הייחודית, תלמדני להיות בורא מודע של מציאותי ושותף לבריאת מציאותנו האחת הרב-עולמית.

אלוהיי, הולך אותי בדרך ההתאלהות ורכישת הקדושה בקצב המתאים לי. גלה בי, אלוהיי, את מלכות האלוהים, את מציאות חיי הנצח, את מציאות האחדות עם אמא אדמה ואמא יולדת האל. חבר אותי, אלוהיי, עם אבינו האחד, מקור החיים שבתוכי.

הנחני, אלוהיי, בדרכי. מקבל אני את דרכי הייחודית ממך.

בכך בא לידי ביטוי רצוני החופשי. ויהי כן כרצוני וכרצונך, אלוהיי, כי אנו היננו אחד. אנו היננו אשר היננו. אנו היננו אהבה.

ואת כל פחדיי, ספקותיי, חוסר אמונתי, התנגדות השכל, כל דפוסי השכל הערמומי מוסר אני לרפואתך, אלוהיי.

אני בוחר בחיים! אני בוחר באהבה כעונג עליון, הטבוע בטבעי האלוהי-אנושי!

ומודה אני לך, אלוהיי, על כי הדבר כבר התגשם. התהילה לך!

אמא יולדת האל, קבליני כילדך האלוהי, שחרריני מכל כבלי ואזיקי חוסר האמונה למען האושר האמיתי להיות אני, להיות אל בבשר בצורתי האנושית הייחודית, ברכי אותי, אמא יולדת האל, לאמונה באדוננו ישוע המשיח, לאמונת האל האחד האב ולאמונה בעצמי כאל וכילד אהוב של אלוהים, ברכי לאהבה ולחיי נצח מלאי שמחה, סייעי ללידתי כאל ומלך של מציאותי. מודה אני לך, אמא, על כי הדבר כבר התגשם! התהילה לך!

מעיד אני בך על לידת אל, רוח אלוהים בבשר, בצורתך האנושית הייחודית, חברי ואחי, אחותי.

כעת נפתח בפניך הדיאלוג הפנימי עם המשיח ועם אמא יולדת האל.

וממש ברגע זה אלוהים מדבר איתך, ואם תתרכז, תשהה בדממה, תעצום את עיניך ותקשיב, תשמע את נוכחותו – ב...

מחשבותיך, ברגשותיך, ברצונותיך ובדחפי נפשך. וממש ברגע זה אלוהים קורא לך:

דבר עמי לעד. היה עמי לעד. חיה בי לעד. כי אנו היננו אחד. אנו היננו אהבה.

בדיאלוג הפנימי עם אלוהים, אתה יכול לשאול אותו כל שאלה. אך העיקר הוא, שבעזרת הדיאלוג הפנימי עם אלוהים על תודעתך להיבנות מחדש – מעמדת קורבן/צרכן לתודעת בורא. לכן שאלותיך צריכות להיות מופנות בראש ובראשונה להכרת מה שבעזרתו וכיצד אתה בורא את מציאותך, במיוחד באותם היבטים שלה שאינם מספקים אותך, ולבריאת מציאות חדשה (ראה פרק דיאלוג פנימי עם אלוהים ודוגמת דיאלוג פנימי בנספח).

בהבינך כיצד בנויה תודעתך, ושאתה עצמך נושא באחריות למציאות שאתה יוצר כבורא, אתה יכול לבחור איזו מציאות לברוא – בבוחרך במה בדיוק למלא את קומות תודעתך. ולברוא את מציאותך במודע. תוך זכירת המגבלה הראשונית – האנרגיה שניתנה לך ל-120 שנה. ותוך נשיאת אחריות של בורא למציאות הנבראת על ידך. ליתר דיוק, מציאותך היא-היא אחריותך. איש אינו שופט אותה במיוחד כדי לגמול לך או לשבחך עליה. אתה פשוט חווה בדיוק את מה שבראת.

אולם שינוי הדפוסים העמוקים של תודעתך: אמונות ועמדות, תבנית התפיסה – מתגלה בפועל כמשימה קשה. אדם שבחר בנתיב הבורא, הפוסע בנתיב זה, עלול להיתקל בכל הפחדים ובפיצול שבהם הייתה מלאה תת-המודע שלו: אובדן כסף, מוניטין ומקורות הכנסה, מחלות קטלניות, התנכלויות של גורמי אכיפה ושלטון (ממלכתיים ושאינם כאלה), איומים על חירות וחיים, על חיי ילדים, מלחמות, מגפות... בקיצור, עלולים להתחיל להתממש כל הפחדים – לא רק אישיים, אלא גם שושלתיים, עממיים, כלל-אנושיים... ולא תמיד האדם מוכן ללכת עד הסוף, בבחירה מוחלטת להאמין בעצמו ורק בעצמו, כבורא מציאותו, בחיפוש תמידי ובכל דבר של סיבת כל המתרחש אך ורק בעצמו. ושוב, לשם כך דרושה אנרגיה, ואם אין אהבה, אם אין גישה למקור החיים האחד, הרי שהיא, אנרגיה זו, אוזלת במהירות.

לכן אנו זקוקים לעזרה בנתיב זה, ואמונה בעצמך כבורא היא טובה, אך בפועל, עבור רוב האנשים הנוסחה היעילה ביותר של אמונה היא אמונה בעצמך כאל ובו-בזמן כילד אהוב של האל האחד. ישוע כאח בכור ומדריך ואמא יולדת האל מעניקים את הרמזים הנחוצים ותומכים בך לאורך כל הדרך. אך הם – שים לב! – אינם עושים את העבודה במקומך, הם אינם יכולים לעבור את דרכך עבורך, ותוך השארת המודל של "אל-עבדים", "רועה-כבשים" או "אתה המנהל - אני הטיפש" בעבר – הם עוזרים לך להפוך לבורא מודע של עולמך.

וכיצד חיים ילדים? במשחק! משחק – הנה למה שהופכת שגרת היומיום האפורה וחסרת המשמעות שלנו ומאבק ההישרדות. משחק! המשחק המעניין ביותר ביקום. לחיות כאלים וכילדי אלוהים – ברכישת עוד ועוד מיומנויות של שליטה עצמית ושליטה בעולם, בחשיפת עוד ועוד רבדים של כישרוננו, בבריאת עוד ועוד גוונים של קשת האהבה האינסופית, המתרחבת תמיד. ובהרגשה בו-זמנית – הן של חדוות האתגרים של המשחק והן של ביטחון מלא בנתיב זה, שכן "אבא שלנו הוא הכי אבא!", והאח הבכור עם אמא יולדת האל תמיד יעזרו, אם יקרה דבר מה.

ההתקדשות לתודעת המשיח, התקדשות האהבה, פותחת בפני האדם נתיב זה של טרנספורמציה פנימית, נתיב ההשתנות, נתיב ההתאלהות. אך לעבור נתיב זה תוכל רק בעצמך.

ההתקדשות מחברת לאלוהים שבלב, כמקור לאנרגיה אינסופית, מטהרת וממלאת את הנפש באהבה ומפעילה דיאלוג פנימי עם אלוהים כתבונה עליונה. אלוהים-מקור, אלוהים-אהבה ואלוהים-אמת.

הנה זה: "...בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".

ההתקדשות העצמית אינה מחליפה את סקרמנט ההתקדשות הקדושה במקדש, אך משלימה אותו בכוונון תפילה פנימי יומיומי לדיאלוג פנימי חי עם המשיח.

עבור מוסלמים, הדיאלוג הפנימי היומיומי עם המשיח אינו מחליף את חמש התפילות היומיות, אלא מעצים אותן ביעילות, ונבנה דרך פנייה אל הנביא עיסא. בקוראן נאמר כי באחרית הימים לפני יום הדין ישלח אללה שוב אל בני האדם את הנביא עיסא (ישוע) בביאתו השנייה, והוא ילמד את המאמינים המוסלמים במשך 40 שנה ידע חדש מאללה כדי להכינם למעבר לעולם החדש (עולם גן העדן).

הדיאלוג הפנימי עם אלוהים, בפתוח אותך אל הדבר החי של האמת החיה, בונה בהדרגה מחדש את הקשרים העצביים במוחך, משנה את אמונותיך ועמדותיך, מיישב רצונות סותרים, מרפא טראומות פסיכו-רגשיות ומשנה את דפוסי החישה והחשיבה – מקוטב הפחד ומאבק ההישרדות אל קוטב האהבה והעונג – כך משתנה בהדרגה כל תודעתך, כל תוכנה – אמונות, רצונות, רגשות ומחשבות, ונבנית מחדש מן היסוד כל תבנית תפיסת המציאות שלך, ומשמע מכך – המציאות עצמה.

לסיכום, אנו מציגים כאן נוסחה אפשרית לאושר:

אושר = אהבה + תודעת בורא + כישרון

מתאים? קבל זאת בתודה וחקור אותה. מטיל ספק? בדוק! בהליכה בנתיב המתואר במדריך קצר זה לחיים, בהבנת טבעך הפנימי, מבנה תודעתך והעולם הסובב אותך, בהבינך סוף סוף שהתודעה והמציאות אחת הן, אתה הופך לבורא מודע של מציאותך, יוצא מעבר לגבולות כל מגבלה וחוק (מעתה אתה קובע אותם בעצמך), מגשים את ייעודך הראשי של כל חייך, ומממש את משמעותם האמיתית – התאלהות.

בנתיב זה נתמוך בך בכל דרך, אך זכור כי עוצמה ניתנת תמיד יחד עם אחריות. מרגע הלידה באלוהים, כאל –

הכל מותר לי, אך לא הכל מועיל. הכל מותר לי, אך דבר לא ישלוט בי, – אומר שליח המשיח בברית החדשה.

כי אל, אשר הינך מרגע לידתך כאל בהתקדשות המשיח לאהבה אלוהית, אינו יכול להיות מוגבל בדבר, אך בה בעת נושא בעצמו באחריות לעולמו כיצירתו, ונושא בעצמו באחריות לשמירה על טוהר תודעתו וחירותה, שהוענקו לו במעשה

ההתקדשות. חירות מחטא – מפחדים, אשמה, עלבונות, רגזנות, תאווה, חמדנות, קנאה, צרות עין ואמונה בחוסר שלמות עצמית. חירות למען – אהבה, עוצמה, אמת והאושר להיות עצמך.

אך האם ללכת בנתיב זה, האם לפעול לפי נוסחת אושר זו, האם לקבל על עצמך את אחריות הבורא למציאותך – הבחירה בידיך, ובידיך בלבד, חברנו האהוב. כי יותר מכל אנו מוקירים בך את חופש רצונך ואת חופש בחירתך.

אנו אך מעניקים השראה ונותנים מפתחות להבנת טבעך. כיצד תשתמש בכך – עניינך הוא.

אך אנו רוצים שאתה תכיר בתוכך את כתר בריאתנו הקולקטיבית, שתפתח לאהבה האמיתית ותהפוך לשותף בבריאתה, שתדע על כל-יכולתו של רוח אלוהים האחד שבתוכך, ומתוך העוז הטבוע בעוצמה אמיתית, מצד אחד, ומתוך ענוות ושפלות רוח האהבה – מצד שני, תברא את עולמך הטוב ביותר בעולם הטוב ביותר הזה בזמנו הטוב ביותר. איננו מבקשים את סגידתך, אלא שתהפוך לעצמך, בהגשימך את הפוטנציאל העליון שלך-שלנו – כאל וכילד אהוב של אלוהים.

וזכור כי יצירת המופת האמיתית כאן – היא אתה. והיא נבראת בכל רגע ורגע – בכל בחירה שלך ובכל נשימה ונשימה שלך, כי רוח אלוהים בכל מקום והוא נושב ונושם – באשר יחפוץ ו... במי אשר יחפוץ.

שאל את עצמך לעיתים קרובות יותר: האם רוח האהבה נושמת בך?