75. אל-קיאמה

1אני נשבע ביום תחיית-המתים

2ואני נשבע בנפש הנוזפת בעצמה

3החושב האדם כי לא נוכל לחבר את עצמותיו

4אכן כן! יכולים אנו לעצב מחדש את פרקי אצבעותיו

5ואולם האדם מתעקש וממשיך להכחיש

6ושואל, מתי יום תחיית-המתים

7אך, כאשר יקפא המבט בתדהמה

8והירח יאבד את אורו

9ויתקבצו השמש והירח

10ויאמרו בני האדם ביום ההוא: “איפה דרך המילוט?!”

11אך, לא תהיה שום דרך מילוט עבורם

12כי, רק אצל ריבונך ביום ההוא יהיה המחסה

13ייאמר לאדם ביום ההוא את מה שהקדים לעשות ואת מה שאיחר לעשות

14אכן, האדם יעיד ביום ההוא על עצמו

15אפילו אם ישמיע את תירוציו

16אל תיחפז לקרוא אותו (את הקוראן)

17שאכן, אנחנו בעצמנו מופקדים על הקריאה שלו

18אך, כאשר אנו מקריאים אותו (דרך גבריאל המלאך), עקוב אחר קריאתו

19ולאחר כל (לאחר קריאתו) זה יהיה תפקידנו לבאר לך את המשמעות שלו

20אכן, אתם אוהבים את הרווח המידי (את העולם הזה)

21ומזניחים את העולם הבא

22יהיו פנים זוהרות

23אשר מביטות אל ריבונו

24ופנים ביום ההוא חשוכות

25הפוחדות ממהלומה מוחצת

26כאשר תגיע הנשמה עד הגרון

27ויאמרו (האנשים): “יש קוסם שירפא אותו?”

28וייווכח (הגוסס) כי זו היא ההיפרדות

29והרגליים יוצמדו זו אל זו

30אל ריבונך הוא יתקדם ביום ההוא

31הוא לא האמין ולא התפלל

32רק התכחש והפנה את גבו

33והיה חוזר אל חבריו ביוהרה

34אוי ואבוי לך

35ושוב, אוי ואבוי לך

36החושב האדם כי נעזוב אותו סתם (בלי מסרה)

37הלא היה רק טיפה

38ואחו כן היה דם מעובה, וכן בוא אותו ועיצבו

39ועשה ממנה את שני המינים הזכר והנקבה

40האם הוא (אללה הבורא) אינו יכול להחיות את המתים