מאין בא החמצן שאנחנו נושמים?
תשובה קצרה: כמחצית מהאוקיינוסים, והשאר מיערות, מעשבים ומצמחים אחרים. התשובה הארוכה עוסקת בכמה אנחנו מקבלים בלי לשים לב.
התשובה הקצרה
האוקיינוסים מספקים חלק גדול מאוד מהחמצן של כדור הארץ. לעתים קרובות מתארים אותו ככמחצית. השאר בא מיערות, מעשבים וצמחים אחרים. אלה תיאורים מעוגלים ולא חשבון מדויק, אבל התמונה ברורה: החמצן שאנחנו נושמים בא מהאוקיינוסים, מהיערות ומהעשבים של כוכב הלכת שלנו.
אם קיוויתם למצוא מקום אחד על המפה, אין כזה. האספקה פרוסה על פני כל כדור הארץ, וחלק גדול ממנה בא מהאוקיינוסים, שרובנו רואים לעתים נדירות.
כדאי לומר בפשטות מה המאמר הזה אינו. הוא אינו טבלה מדעית. המספרים כאן הם הערכות יומיומיות: האוקיינוסים כמחצית, השאר מצמחי היבשה. מי שרוצה מספרים מדויקים צריך לעיין בעבודתם של חוקרי כדור הארץ. מה שאנחנו רוצים לחלוק הוא התמונה, כי את התמונה קל לזכור וקל להודות עליה.
מתנה שמגיעה ממרחקים
טבעי לדמיין שהחמצן שנושמים בא מהעצים שמחוץ לחלון. העצים האלה חשובים. אבל הרוחות מערבבות את האטמוספרה כל הזמן, ולכן ייתכן שהאוויר שנושמים היום היה לפני זמן קצר מעל יבשת אחרת. לחמצן שאנחנו שואפים אין כתובת. הוא מחולק מתוך שמיים משותפים.
כדאי לעצור על כך. איפשהו יש אוקיינוס שאולי לא תראו לעולם, ויש יערות שאולי לא תבקרו בהם לעולם. ייתכן שהנשימה שלכם הבוקר חבה להם משהו. כ-8 מיליארד בני אדם שואבים מאותם מקורות באותו זמן. אף אחד לא שולח חשבון, ואף אחד לא צריך לבקש.
אפשר לחשוב על כך כעל משק בית משותף. בבית אחד אנשים רבים משתמשים באותם חדרים, באותם מים, באותו חום, ואיש אינו רושם מי השתמש במה. כדור הארץ פועל קצת כך. זה בית אחד עם משפחה גדולה מאוד של כ-8 מיליארד בני אדם, והאוויר הוא בין הדברים הראשונים שהוא נותן.
למה אנחנו כמעט לא שמים לב
אנחנו שמים לב למה שחסר, לא למה שנמצא תמיד. נשימה כל כך יציבה וכל כך שקטה שהיא נבלעת ברקע, ורבים עוברים יום שלם בלי לחשוב עליה אפילו פעם אחת. ובכל זאת היא המתנה הראשונה של היום והאחרונה שלו, והיא אינה מבקשת דבר מאיתנו. נסו מבחן קטן. בפעם הבאה שאתם עסוקים, שאלו את עצמכם מתי חשבתם לאחרונה על הנשימה. אם התשובה היא שאינכם זוכרים, זה נורמלי ואין סיבה לדאגה.
ההזמנה כולה היא לשים לב. אין צורך לפתור דבר ברגע הזה. צריך רק לראות שנותנים לכם משהו, שוב ושוב, לאורך כל היום. זה כל מה שנדרש כדי להתחיל.
מה תודה יכולה לתת לכם
הכרת תודה נחקרה. במאמר של Emmons ו-McCullough משנת 2003, שפורסם ב-Journal of Personality and Social Psychology, אנשים שרשמו באופן קבוע דברים שהם אסירי תודה עליהם דיווחו לעתים קרובות יותר שהם חשים טוב יותר מאנשים בקבוצות הביקורת. המחקר לא עסק בנשימה. אבל נשימה היא אולי הדבר הפשוט ביותר להודות עליו: היא תמיד שם, היא חינמית והיא אינה זקוקה לאירוע מיוחד. תודה אינה צריכה מילים גדולות. היא יכולה להיות קצרה ושקטה: תודה על הנשימה הזאת.
נשימה איטית היא עוד דבר שחוקרים בדקו: חלק מהמחקרים מקשרים אותה לתחושת רוגע. אנחנו מזכירים זאת בזהירות ואיננו מבטיחים דבר. אם עוצרים, נושמים לאט וחושבים על האוקיינוסים והיערות, עושים דבר פשוט שרבים מתארים כמרגיע. הנה דרך קטנה לנסות:
- עצרו לרגע ושאפו נשימה איטית אחת.
- חשבו על האוקיינוסים, היערות והעשבים שסייעו ליצור אותה.
- נשפו ואמרו תודה, במילים שלכם ובשפה שלכם.
כל נשימה היא מתנה מהבית המשותף שלנו. כדי לשים לב אליה דרושה דקה אחת.
שתפו את המאמר
שאלות שאנשים שואלים
מי מספק יותר חמצן, האוקיינוסים או היערות?
האוקיינוסים מספקים חלק גדול מאוד, שמתארים לעתים ככמחצית. השאר בא מיערות, מעשבים וצמחים אחרים. אלה תיאורים מעוגלים, ולכן גם הים וגם היבשה חשובים.
האם החמצן שאנחנו נושמים בא מהאזור שלנו?
לא בהכרח. הרוחות מערבבות את האטמוספרה כל הזמן, ולכן ייתכן שהאוויר שנושמים היום היה לפני זמן קצר מעל יבשת אחרת. כולנו שואבים משמיים משותפים.
איך תודה על נשימה קשורה לכדור הארץ?
כשמודים על נשימה, מודים במובן מסוים על כל מה שמאפשר אותה: האוקיינוסים, היערות, העשבים. מחקרי הכרת תודה, כמו זה של Emmons ו-McCullough (2003), מצאו שאנשים שרשמו באופן קבוע דברים שהם אסירי תודה עליהם דיווחו לעתים קרובות יותר שהם חשים טוב יותר. נשימה היא מקום פשוט להתחיל בו.
להמשך קריאה
כולנו נושמים את אותו אוויר: לנשימה אין גבולות
על המפה אנחנו רואים קווים. בשמים שמעל הקווים אין קווים. הנה מה שזה אומר שכל יושבי כדור הארץ נושמים את אותו אוויר, ולמה טוב לזכור זאת.
איך לבנות אמון בעצמנו ובאחרים
עולם שבו אנשים סומכים זה על זה מתחיל באמון בעצמנו. המאמר בוחן מה זה אומר ואיך דקה אחת של שקט ביום יכולה לעזור.