11.11 ב-11:11

מה מיוחד בתאריך

ב-11 בנובמבר השעון והלוח אומרים את אותו הדבר: 11.11 ב-11:11. זהו צירוף מקרים של ספרות, לא יותר, וזו ההזמנה הטובה ביותר שהדקה הזאת תקבל אי פעם, כי באותו יום העולם כולו כבר מביט במספר.

איננו מבקשים מאיש להאמין במשהו בקשר אליו. אנחנו משתמשים בו כפי שכל מסורת השתמשה בשעותיה הקבועות: כפעמון שכולם כבר שומעים.

מה קורה באותו יום

הדקה נעה. היא מתחילה באזור הזמן הראשון של היום ומסתיימת יממה שלמה אחר כך באחרון: עשרים וארבעה רגעי 11:11 ברצף, ומי שנמצא שם כשהרגע מגיע חי אותו.

• לא נדרש דבר: לא כרטיס, לא מקום מסוים, לא התקנה של שום דבר.
• אתם חיים את 11:11 שלכם, בעיר שלכם, במילים שלכם.
• הספירה החיה של אנשים, מדינות וערים נשארת גלויה לאורך כל הדרך.
• עד סוף היום הגל עובר בכל אזור זמן מיושב על פני האדמה.

דקה אחת היא כלום. דקה אחת שכולם חיים בתורם, כל הדרך סביב כדור הארץ, היא דבר אחר לגמרי.

מה אנחנו מבקשים בעצם

שישים שניות. עוצרים, נושמים, ומודים במודע לאלוהים על הנשימה שניתנה לכם, במילים שלכם, בשפה שלכם, בשם שלכם לאלוהים.

זה כל העניין ב-11 בנובמבר, וזה כל העניין בכל יום אחר. התאריך לא משנה דבר, הוא רק מראה כמה אנשים נמצאים בדקה.

למה דווקא הנשימה, ודווקא ביום הזה

דקה משותפת צריכה משהו שכולם שותפים לו. כמעט שום דבר לא מתאים: לא שפה, לא מדינה, לא לוח שנה, לא אמונה. נשימה מתאימה. אין אדם אחד על פני האדמה שאינו נושם, אף לא אחד, ואיש לא סידר זאת לעצמו.

בגלל זה הדקה הזאת יכולה להכיל את כולם בבת אחת בלי לבקש מאף אחד לוותר על דבר.

איך מתכוננים

ההכנה הטובה ביותר היא הכי פחות דרמטית: להתחיל לחיות את הדקה הרגילה כבר עכשיו. אם הדקה כבר שלכם, אין מה להכין ביום עצמו, פשוט תהיו בתוכה, יחד עם כולם.

ואם רוצים שהיום יהיה גדול, יש בדיוק דבר אחד שעושה אותו גדול: להזמין אדם אחד. לא עשרה, לא “לשתף עם כולם”, אחד, זה שחשבתם עליו הרגע.